2024 - נדודים

רוני הסתכלה בפינה הימנית במסך, השעה המוצגת הייתה שמונה ועשרה, כבר מאוחר, מאוחר מידי, והבדיקות שהיא הריצה בדיוק הסתיימו. נראה […]

מסתבר שלגנוב מגובלינים זה רעיון רע, הם ממש מהירים יחסית לגודל שלהם. לא נראה לי רצתי כזה מהר בחיי… השמש

השמש עולה אדומה ובוהקת. מאירה גבעות שחורות. גבר בראשית שנות השלושים לחייו צועד בקצב הליכה מדוד. נראה שהוא הולך כך

"ביי בנות," לחשה אימא, "אני ואבא נחזור מאוחר יותר. קרן פה בסלון אם אתן צריכות כל דבר." הצצתי מעבר לאימא

רבקה ישבה על המטוס שימריא לשוויץ בעוד עשר דקות, מנסה לנשום לאט לאט ולהרגיע את הפאניקה שפשטה בחזה. היא מילאה

יקומים מקבילים נוטים להיות פחות מקבילים ממה שנוטים לחשוב. עמדתי מול דוכן שנראה כאילו הוא מוכר סוג מסוים של פירות,

הפכפוך הקצוב והלמות המנוע העצום הזכירו לו רחם. למרות שבעצם כלל אין לו זיכרונות כעובר והזיכרון הראשון שלו הוא מהמקלט

המיקום הנוכחי? איפשהו, נראה לי? מרחק מהיעד? די הרבה כנראה, דברים התנהלו בסדר בחודשים הראשונים מערכות תמיכת החיים עבדו, למערכות

אמא ואבא חיבקו אותנו חיבוק ארוך. ראיתי עליהם שהם ניסו להסתיר את הדמעות כדי שיוכלו לבכות בשקט אחרי שנעזוב. "תשמרי

גריגל הוא האח הבכור במשפחה אבל אם אתם יכולים לראות אותו הוא נראה שונה משאר הכלבים שיש בכל העולם הזה.