2024 - נדודים

עתליה ואני החלפנו מבטים בינינו ומשם אל רצפת הגוּמִידָם השקופה אליה התנקז הדם שנזל לתוך בועות ג'ל. קולו של צופר […]

"ברגעים אלה ממש ספינות הפליטים האחרונות מתכוננות להמראה. המשימה שלנו פשוטה, אך קשה. עלינו להדוף את האויב עד שהספינה האחרונה

פואמת ארבעת המחוזות וכחל מכחל היו, מנהרות הכסף זוהרים ופתלתלים ומכחול עמוק ונצחי ומהמים הגדולים אי שם מעבר לאופק, בם

כשהתעוררתי כבר הייתי מחוץ למים. השמש, איליה הייתי חשוף עכשיו יותר מאי פעם, כמעט ו"טיגנה" את קשקשי הסנפיר שלי (אז

אי שם במרכז פתח תקווה, בין בניין העירייה לשוק – במקום שעל פניו חולפים אינספור פרצופים מידי יום, בדרך ללשכת

אֶברוֹן הידק את מעילו נגד הרוח והמשיך לצעוד בראש מורכן, למרות שהרוח עשתה מאמצים מיוחדים למנוע ממנו להתקדם. הוא צעד

כל קשר בין עלילת הסיפור לבין אירועים שהתרחשו במציאות הוא מקרי בהחלט גם פה למעלה קוראים לי עדיין אדיסי. המלאך

"הדג לא טעים! זה אף פעם לא מצליח לך. אז מה אם היית במטבח מחמש, ארוחת ערב היא בשבע, את

"נע ונד תהיה בארץ", כך אמר לו אלוהים, מיד אחרי שהמציא את הרצח. אז הוא נדד. * * * ביד

פרופסור אליהו קרני פייר הובהל לבית־החולים באמבולנס כשלצידו עומדת אישתו – פרופסור שני פייר – וזה ודאי לא הקל על