2020 - משפחה

אני תוהה איך לספר לכם את הסיפור. האם אפתח בתחילת דרכי? או שבכלל בהווה? אבל עדי שאתחיל ב"איך הכול התחיל?" […]

בבניין קומות בצפון תל אביב נפתחת דלת.  "סליחה?" האישה שפתחה את הדלת נעצרת על המפתן. היא מהססת אבל ממשיכה: "פה

אנטוניו הופתע מעט למראה חזית המבנה המצוחצחת, שעמדה בניגוד גמור לחנויות ולבתים המתפוררים והבלויים שניצבו לצידה. לא כך הוא תיאר

הנער עמד בשערי העיר והביט על האותיות המגולפות בזהב שהתנוססו בקשת גבוהה מעליו והתחברו למשפט יחיד: "אתה לא בוחר את

אני מתעורר לקול רעשים. בכל הטירה אנשים מקשקשים ומקרקשים. אני מיד יודע ששוב הגבירה הצעירה עשתה צרות. אני מתלבש במהירות,

ארבעה ימים אחרי האירוע "אני כזאת דפוקה", סטפני בהתה בגוף הערום שלה במראת המקלחת. היום היא הרגישה יותר גרוע מאשר

א – מין קצפת בדובדבניםכשאני נכנס הביתה, בכל יד סל מצרכים מהשופרסל-דיל בכרמיאל, רומי כבר ליד הכיריים, וריח מתוק של

"אבל… אבל… איך אני אמורה להחליט?!" זאת אני, רוז ג'יימס. למרות שאתם יכולים לקרוא לי קריסטל. אתם בטח תוהים מה

אם לא אתרחק מהאחוזה עכשיו, אביגדור ימצא את הזנב שלו תלוי מאיזה עמוד חשמל על הכביש הראשי. בפעם הקודמת שזה

חושך בחוץ. אוויר הלילה היה מקפיא יותר מתמיד. הירח נראה עכור וכמעט אינו האיר בחשיכה, רק הכוכבים הצליחו מעט באורם