2020 - משפחה

דארן נכנס לאולם המשפט העצום וכמעט פער את פיו מהלם. הוא שמע סיפורים על מלאכת המחשבת שנבנתה במקום הזה, אבל […]

הפעם הראשונה שהיא ריחפה מעל למיטה הייתה בגיל שש. זאת לא הייתה הפתעה. היא ידעה שזה יקרה. ככה זה אצלה

יש לי ארבעה סיפורים לספר לכם על המשפחה שלי. הסיפור הראשון הוא על כך שאנחנו לא משפחה. הסיפור השני הוא

זה היה לילה חשוך וללא אף ירח. סטף עמדה מוקפת עצים, כשמולה נפתח הבור. היא התקרבה אל עבר הבור והסתכלה

אחרי שחזרנו מהדירה של דודתה המרירה ברחוב הפלמ"ח, היא תלתה את המגבות שקיבלנו מהעיזבון של סבה וסבתה על חבל הכביסה,

בלוויה של אחותי התחלתי לעשן. כשכל המבטים לעברי והבעות התמיכה והצער הכריעו אותי, התרחקתי בלי להגיד כלום והלכתי לדודה שלי,

היה זה ליל ירח מלא וקריר, וקר זוג אוהבים צעד לו יחדיו בפארק העירוני, בזמן שרוב האנשים כבר מזמן נמו

המאבחנת הסתכלה עלי טונות זמן. לפחות איזה חצי שעה ככה, נשבע לכם לא מגזים. ובלי למצמץ. אם מישהו אחר היה

כולם מדברים על הגיבורים. בכיתה, במסדרונות, בחצר. נדמה לך שזה נושא השיחה היחיד שיש כרגע – הגיבורים. מי הם, מה

"נורה, הבת שלנו משתגעת.", צעקתי לעבר אשתי, חצי ברצינות. נורה, בהיכרותה אותי, לקחה את הזמן שלה. היא ירדה במדרגות מחזיקה