2021 - קהילה

הם יצאו בערוב היום. שני בחורים שדופים, קירחים, עטויי סחבות. דווירד הגבוה וזן הנמוך, בשנות השלושים לחייהם נראו כזוג זקנים […]

כבוד יושב הראש, אדם גדול ממדים, דפק בפטיש שלוש פעמים. כרית העץ פרכסה. "שקט באולם", הרעים. ההמולה דעכה לאיטה.  "התכנסנו

כרגיל, באמצע השיר האהוב עלי נכנסה שיחת טלפון. ביצעתי את תרגיל הלוליינות הדרוש כדי להגיע עם הכתף לכפתור המענה באזניות,

אוף, לא תכננתי להתנקש באף אחד. אני לא הטיפוס. אני פחדן מדי, אני סובל מדלקת פרקים, ולפני ארבעים ומשהו שנה,

הערה: מומלץ לראות את הסרטון הבא לפני שקוראים את הסיפור? https://www.youtube.com/watch?v=S2AnYEheaFM&t=100s   ג'יישו הניח את הווק על הקרקע. זו הייתה

"…. וירושליייי-םםםםם." התווים האחרונים של קולות השירה דעכו מסביבי וכולם התחילו לעזוב, מחייכים זה לזה כאילו עברו איזה רגע מיוחד,

ריני חיכתה לסיום כתיבת עבודת המחקר שלה בפסיכולוגיה קלינית והתחלת הסטאז'; במרכז לבריאות הנפש גהה. היא ידעה שההתמחות בגהה תהיה

ג'ייקוב סגר את הספר בעדינות למרות שבליבו רצה לזרוק את הספר לעזאזל. הייתה לו חיבה עזה לקריאה עד שאור היום

צחנה של יושן, של זיקנה מעופשת המקהה את הנחיריים, נישאה ממתקן הגניזה ודחקה באודליה הממאנת להיכנס סוף-סוף אל בית הקברות.

הוא הביט מבעד לחלון. שקיעה. כל השטח נצבע בצבעים של זהב. רק עוד קצת, השמש תשקע לחלוטין ותתחיל השעה הכחולה.