2019 - בית

חיכיתי שכולם יתרחקו, ואז הכנסתי את היד לכיס ולחצתי על הידית. כלום לא קרה. לחצתי עוד פעם. ועוד אחת. זה […]

"כדאי שתגיעי לשם קצת לפני, את יודעת איך זה בתל אביב – כל דירה הכי ג'יפה נחטפת בשניה" זורקת לי

פרופסור לארכיולוגיה, אלונאדיר אלפשלום, מאוניברסיטת בית אורן התרווח בכיסאו, סידר כמה ענפים טועים, מזג כוס צוף מלאה מפרח הקפה וקטף

לפני שאני מתיישבת, אני רואה שהגינה הציבורית שוממה כמעט לגמרי ואליס הלכה לה. הנה הגב שלה מתרחק, הצמה השחורה, הצעד

היא הייתה עייפה מידי בשביל לעמוד. כאבו לה הידיים. היא לא הרגישה את הרגליים. החוטים היו קשורים לה חזק מידי.

איש לא יכול היה לצפות לאן הסופה תיטה, ומרחוק החול עלה כתמרות עשן בין הגבעות. צמרות העצים והשיחים הנמוכים שצמחו

ג'רמי השתוחח קדימה מעט, עדיין שותק. אצבעות המכונאי העדינות שלו הצליפו באיטיות על כוס מתכת סדוקה. אני גם שתקתי, בוחנת

בתחזית אמרו שהגשם יתחיל בשבת, אבל קצת לפני צומת תפוח עצרתי בצד כי כבר לא הצלחתי לראות כלום. אחרי משתרכת

זהו זה. היום הגדול הגיע. היום היה יום הנישואין שלה ושל גיא, הגבר שהיא אוהבת, והיום, סוף סוף, גם הוא

[05/01/2025 19:09:27] הוא ידע שהיא בדרך הביתה. המכונית שלה הייתה במסלול חזרה מהעבודה וצפי ההגעה היה כחצי שעה. הוא הדליק