2015 - עולמות

לחפור. לתת לאדמה לעוף החוצה ולהמשיך לחפור.  לראות את שכבות האדמה משתנות מאחת לאחת ולהמשיך לחפור. רק להמשיך לחפור. מהר. […]

קו האופק מעורסל במעטה כבד של אובך כשהוא חצה את השוק של העולם התחתון, ממהר לדרכו. המקום נראה כמו תפאורה

דמעות זעירות זלגו על המקשים השחוקים של המקלדת, מנצנצות באור השמש כמו רסיסי זכוכית שבורה. המסך הקרין באדישות את שורות

היו שם כמעט חמש מאות איש, חמושים בסכינים ובנשקים חמים הם עלו בגרם המדרגות של הבניין הנטוש עם מבטי שנאה

“תיהני בגן מתוקה,” אמרה אימא לאילת כשנפרדה ממנה בפתח הגן. אילת נופפה לאמה בהתלהבות ונכנסה לתוך הגן, לשחק עם חברותיה.

גוש הסלעים לשמאלי התפוצץ לרסיסי אבן אדומים, ההדף העיף אותי לתוך הקרקע המאובקת. חול אדום וחצץ אפור מילאו את הפה

[***]=וויס אובר   01   ”בני אדם..מחפשים אושר ושמחה. כל מה שהיא רצתה היה פיסה קטנה של אושר ושמחה לכל

“ליתיום!” פָה לחשה בקול כמעט בלתי נשמע. שיעור היסטוריה היה בעיצומו, והיא חששה שתירדם. חברתה הסתובבה אליה בחוסר חשק. “מה

הבית שלה נראה מוזר, ואין זה פלא. מבין כל הבתים הלבנים שבשכונה הזאת, דווקא הבית הזה צבוע בסגול חציל בוהק.

“אני שונאת אתכם”, אמרתי בעצבים “אני שונאת את כולכם”. יצאתי מביתם והתחלתי לבכות. ידעתי שהדבר שיכולתי לעשות הוא לעבור לעולם