2026 - שאלות

הנסיעה הייתה נוראית עוד לפני הקטע עם הספינקס. ולא רק באשמתי. נכון, כשהדס אחותי הודיעה שהיא, השנה, עושה סדר אצלם […]

* "אבא שלי יושב על כורסה. עד לפני שנתיים הוא נראה צעיר בהרבה מגילו, עכשיו כבר לא. הרגליים שלו רזות

ערב אחד , סאי-יאן יוצא להליכה אחריי שסיים את עבודתו, ראשו ממולא במחשבות שרוצה להעלים בעזרת צלילי מוזיקה. הוא מתלבט

"יש לך היום יום הולדת," מימי אומרת. "נולדת לפני עשרים ושבע שנים בשעה ארבע עשרים ושתיים לפנות בבוקר."  אני פוקח

הרמתי את הרובה והצמדתי אותו ללחי. מבעד לכוונת לא ראיתי אלא תנועה זעירה, מימין לעץ. ״תירי,״ אמר לי המדריך. למרות

ש א ל ה ש ל צ ל 'אתה לא מבין' אני אומרת לדני הקבלן שעומד מולי אדום כולו מכעס,

יום ראשון קָארִיסָה ישבה בסיכול רגליים על שטיח המשי וזימנה את הקול. הערפל הכחול התגשם בעצלות אל מול עפעפיה הסגורים.

״את איתי?״ הוא משתהה. אני מהנהנת, מחכה שימשיך וקוראת לקָאלִיבַּסְטּו. ״את לא איתי.״ יש גם רוגז בקולו, אך בעיקר דאגה.

צלצול הפעמון,זמן לקום. כולנו פה מאולפות טוב כל כך ,עד שכולנו קמות בצורה אוטומטית למשמע הצליל הזה ומתחילות להציע את

חנות הצבעים* אני גר סמוך לסָלֶרְנוֹ בעיירה הנקראת סֶטַרָה שבאיטליה, מקום הידוע בקולינריה המצוינת שלו ובמיוחד ברוטב האנשובי המיוצר על