2022 - סימנים

"דני, אתה בא?" אלעזר עמד בכניסה, מחזיק את הדלת פתוחה, מחכה לראות אם דני מצטרף. הם סיימו עוד משמרת ארוכה […]

מרגע שטקס המופתים נגמר, כולם התחילו להסתכל עליו אחרת. ולא במובן החיובי. אמנם בני גילו תמיד ראו בו מוזר, האחד

"אני רוצה לפתוח בתודה לכבוד הכהן שהסכים להתראיין אצלנו היום בשידור הרדיו של השעה שתיים. ברשותך, נתחיל בשאלה שבוערת לכולנו

בֶּאֶרי ביקש שאשלח לו סימן. שלחי סימן, הוא סימס לי; ישר ולעניין. הוא לא הלך מסביב. זה היה מין קוד

הם הביטו זה בזה ארוכות. כבר שנים שהוא לא יודע מי הוא, רחוק מעצמו ותיבת חייו עומדת זמן מה בשאלה. 

עשרים וחמש שנה חלפו מאותו יום חורפי עגום בו הושאר כמתנה שאין איש חפץ בה ליד דלת המנזר. זה לפחות

החשיכה איימה לבלוע את נָזֶה. אפילו צורות העצים נבלעו עם השמים הריקניים, כמו כתם שחור ועבה. זו הייתה שעת לילה

אל תבטחי באש הכוכבים. אל תבטחי בשמש הזהב. אמרי שהאמת כולה כזבים. ויליאם שייקספיר, המלט (מערכה שנייה, תמונה שנייה; תרגום:

שקט נעים וקריר שרר באולם הגדול. מישהו זר לו היה נכנס ומתבונן מן הצד, מביט אל הרצפה  המבהיקה שקירות האולם

״במקום בו שני המישורים נפגשים, כשהלבן פוגש את השחור, כשאור היום חזק כשיהיה, נעלם לאחר צעד בודד.״ נים נזכר בציטוט