2019 - בית

הוא ישב והביט בכדור הכתום נעלם מאחורי פסגות ההרים, מוחה בדרכו את צבעי העולם ומותיר אותו בכחלחלות רוגעת. רוח ערב […]

"לעזאזל" ג'רמי קילל ומיהר לבחון את השריטה שהעניק לו השיח הקוצני שהסיט מדרכו. היא לא הייתה עמוקה באופן משמעותי מאלה

קורזאיי היה רחוק אלפי שנות אור מביתו ומהגבעות הירוקות שסביבו. באמצעות קצה זנבו הוא גירד את קודקוד ראשו המחודד והתבונן

האוויר היה רווי מתח כמו לפני סופה גדולה. שמיים חשוכים ובדל ירח נישאו מעליהם. מגי עמדה בקהל נרגשת. היא התפלאה

אני פוקח עיניים בפעם הראשונה בתוך יער ירוק ובוהק, בעל עצים עבים וחזקים. אור השמש מבצבץ מבין הצמרות שלהם, ואינספור

הטירוף הביא איתו חורבן, הרס ולכלוך. קירות מתפוררים וצבע מתקלף, זוהמה של חיות ובני אדם כאחד, הריסות, שברי זכוכיות כשברי

"עוד שמונים שנות אור ומגיעים," הודיע הקפטן. "כדאי לך כבר לשבת. את רוצה לאכול משהו? אני יכול להכין לך את

הייתי חולם על הבית… לא בלילות, הלילות שלי היו דימום איטי ומתמשך של חרטה ואשמה. ביום הייתי חולם, בין הפצצות

פגשתי את מאיה בקפה השכונתי. המקום מתפאר בהיסטוריה של בערך חמש עשרה שנים, נחשב ותיק מופלג בקנה מידה תל אביבי.

בשעת לילה שכזו שוררת דומיית מוות ברחוב 'ריבר'. עצי האורנים השתולים בקפדנות לא מניעים את ענפיהם ברוח האביבית הקלילה. גם