2016 - מפגשים

מלודי ישבה בחדרה וקראה את הספר המונח על ברכיה. היא נאנחה ומחשבותיה נדדו הרחק הרחק מהספר המשעמם. לפתע קולו של […]

מוסקווה, 23 בינואר 2016 עייפה מהארוחה המשפחתית חנה ירדה לחצר הקטנה של הבניין. שלג רך ירד ושכבה דקה כבר נערמה

ידידי המאושר, אמש הגיע אלי המכתב המבשר על מותך. מבחוץ כמעט ולא היו פרטים על המעטפה, כפי שנקבע מראש, ללא

לשתי מיטות היחיד שבחדר יש סדינים בצבע וורוד מסטיק, כיסויים וכריות מנומרים. המוח שלי ממשיך לחבר אותן למיטה אחת כל

התכנית יצאה לדרך בשעה 18:00 בדיוק. דלת התא נפתחה. בערק יצא ונעמד לצדה. הדלת נטרקה ואני ננעלתי בפנים. צעדים במסדרון

מערב תשע שיחות שלא נענו. פחות משעה וחצי של פגישת תכנון על מרכז התיירות החדש, בקפה-קפה של תחנת הדלק, והנה

“מה אתה עושה?!” צעקה עליי גברת וורוניקה. אמרתי לה “אני רק מנסה להציל את הנסיכה הזאת” והכיתי עם החרב שלי

החיים שלי היו נורמליים, עד שהגורל הפגיש אותי עם עצמי.   אירה: בהיתי בשעון וספרתי את כל הקווים שיש בו.

קינמון צנפה שוב, והנרי הכיר את סוסתו מספיק כדי לזהות את סימני העייפות. הוא רצה להמשיך בפיזור זרעי החיטה, אבל

אני יודעת שקלייר מתה עוד לפני שצליל הירייה מסיים להדהד ברחבי הבית. למרות זאת, אני קמה מהכיסא ורצה לסלון. אני