שירות הלקוחות של אלוהים

שלום, תודה שהתקשרת אל… אלוהים," ענה קול רובוטי מעצבן.

"לבירור לגבי הבטחת ארצות, אנא הקש 1." ג'רמי שפשף את פניו, כל כך נמאס לו מהמענה האוטומטי הזה, הוא רק רצה לקבל כבר תשובה.

"לריפוי מחלות וניסים אחרים, אנא הקש 2. לשאלות לגבי טבע המציאות, אנא הקש 3." ג'רמי הקיש 3.

"לשאלות לגבי משמעות, הקיום אנא הקש 1. לשאלות בתחום טבע החומר, אנא הקש 2. לשאלות לגבי סוף היקום, אנא הקש 3. לשאלות בתחום טבע האדם, אנא הקש 4." ג'רמי הקיש 4 בעודו ממלמל "נו כבר."

"תודה שהתקשרת אלינו, בקרוב נחבר אותך לנציג שירות."

מוזיקת ההמתנה התחילה להתנגן.

לאחר כמעט חצי שעה של המתנה ולאחר שג'רמי כמעט התייאש, סוף כל סוף נשמע קולו המלאכי של נציג השירות.

"שלום, כאן עמנואל, איך אפשר לעזור?"

"היי, אני פניתי אליכם כבר ארבע פעמים דרך המייל והתקשרתי אליכם כבר פעמיים ועדיין לא נתתם לי תשובה. אני רוצה כבר לדעת האם יש בחירה חופשית?" אמר ג'רמי בקול הכי רגוע שהצליח לדבר בו נוכח הנסיבות.

"אפשר לדעת מדוע אתה מעוניין במידע הזה?"

ג'רמי שקל מה לענות, הוא הרהר בסיפור הטראגי של משפחתו, סיפור ארוך מדי לספר בטלפון.

הכל התחיל לפני מאות שנים עם סבא רבא-רבא-רבא של ג'רמי, פיטר. הבן שלו, שכל כך אהב, יצא למלחמה ולעולם לא שב. כל כך הרבה החלטות טיפשיות שהתקבלו, מנהיגים שבשורה של החלטות הרסו את השלום ויצאו למלחמה, ציבור ששתק או עודד את המלחמה חסרת ההגיון, ילד שיצא למות כבשר תותחים, אבא שאפשר לו, וחייל מהצבא השני, גם הוא ילד של מישהו, גם הוא נשלח לשמש כבשר תותחים במלחמה מיותרת, שלחץ על ההדק, כל אלו הובילו לאותו רגע נורא שבו התבשר פיטר שלעולם לא יראה את בנו שוב.

מהרגע בו שמע על מותו של בנו, לא הפסיק פיטר לתהות, האם לכל האנשים שהחליטו כל כך הרבה החלטות טיפשיות שהובילו להרס עולמו, הייתה יכולת להחליט אחרת או שהאסון שפקד אותו היה גורל כתוב מראש? או אולי פשוט תוצאה של מספר אירועים אקראיים, שלא היו בשליטה של איש? האם כאשר הוא בירך את בנו ביציאתו לשדות הקטל הוא פעל מרצונו החופשי או היה נתון לכוחות גדולים ממנו?

כחודש לאחר האסון, החליט פיטר לא להסתפק בתהייה, ולצאת למסע למציאת התשובה. בשלב הראשון הוא קרא כל ספר שקשור לנושא ושהצליח לשים עליו את ידו. הוא קרא את אריסטו, את קירקגור, את ניטשה ואת סארטר. הוא קרא את התנ"ך, את הברית החדשה ואת הקוראן ואת הכתבים של בודהה ושל קונפוציוס. אבל לאחר עשר שנים של חיפוש אחר האמת נפשו השבורה לא יכלה עוד לשאת את הכל, ולאחר כמה התקפים פסיכוטיים הוא אושפז במוסד לחולי נפש, שם העביר את השנה האחרונה לחייו. לפני מותו, הוא השביע את בתו, סימון, להמשיך את מסעו

לאחר מותו, החליטה סימון להירשם ללימודי פילוסופיה, שם פגשה בחור בשם פרידריך שרותק מהסיפור שלה. הם התאהבו והחליטו לעבוד יחד על מנת לפענח את חידת הבחירה החופשית. אחרי שמונה שנים של לימודים, במהלכם הם התחתנו והביאו לעולם שני ילדים וסיימו בהצלחה מרובה תואר ראשון ושני, הם החליטו לכתוב עבודת דוקטורט משותפת בנושא "האם יש לבני אדם בחירה חופשית?". אחרי שנה של חקירת הנושא וכתיבת העבודה, פרידריך פנה לסימון והציע שהם יגישו אותה, אבל סימון סירבה. למרות שהעבודה הכילה סקירה רחבה ומדוקדקת של הנושא ושל הטיעונים לכל צד, לא היה בה את התשובה החד משמעית שהיא חיפשה. פרידריך התעקש וטען שהם לא ישיגו תוצאה טובה מזה, אבל סימון לא הסכימה להפר את השבועה שלה לאביה. הויכוח הלך והחריף, עד שבסוף הם התגרשו והמאמר נגנז.

לאחר שילדיה עזבו את הבית, סימון עברה לבקתה מבודדת ושקטה ושם הקדישה כל רגע שיכלה כדי לפתור את הבעיה, אך ללא הצלחה. כמו אביה, גם היא לפני מותה השביעה את ילדיה להמשיך את החיפוש אחרי התשובה לשאלת הבחירה החופשית.

המשימה להבין האם לבני אדם יש בחירה חופשית המשיכה לעבור מדור לדור במשפחתו של ג'רמי, בני המשפחה ניסו לתקוף את הבעיה מכל כיוון אפשרי ולחקור כל תחום פילוסופי בתקווה שאי שם תמצא התשובה המוחלטת והחד משמעית לשאלה, אך ללא הצלחה. השאלה המשיכה לגרום לאומללות למשפחה של ג'רמי, ורבים מבני המשפחה איבדו את שפיותם בניסיון לפתור אותה.

ג'רמי המשיך לנסות לפתור את הבעיה מתוך כבוד למשפחתו, אבל עמוק בפנים הוא לא באמת האמין שאי פעם תמצא תשובה. לפחות, כך חשב עד לאותו בוקר שבו קרא בעיתון על כך שאלוהים החליט לפתוח שירות לקוחות. לראשונה זה שנים התעוררה בו התקווה כי סוף סוף ימצא הפתרון לבעיה שאמללה את משפחתו שנים כה רבות.

לבסוף ג'רמי ענה בפשטות: אני "פילוסוף."

"אני צריך להעביר את הבקשה שלך, חכה רגע."

אחרי עוד עשר דקות שהרגישו כמו נצח, חזר אליו שוב עמנואל.

"בדקתי ולצערי אין לנו את המידע הזה."

ג'רמי רתח מזעם.

" אני רוצה לדבר עם המנהל!" אמר ג'רמי. מעטה השלווה שניסה לעטות עד כה נשבר לחלוטין.

"זה לא אפשרי לצערי." ענה המלאך.

"למה?"

"הוא נמצא בהשתלמות משיחים בספירה החמישית, אתה יכול להשאיר את המייל שלך ונחזור אליך בקרוב." ג'רמי לא האמין לו, הוא כבר כתב להם כמה וכמה מיילים ומעולם לא קיבל תשובה מספקת.

" אני רוצה לדבר עם מי שמעל המנהל."

"זה לא אפשרי, בשביל זה אתה צריך לתאם פגישה, וכל שעות הפגישות תפוסות שנה וחצי מעכשיו."

ג'רמי הרהר באפשרויות שלפניו, אף אחד מהן לא נראתה מבטיחה במיוחד.

"אני רוצה לתאם פגישה, לא אכפת לי כמה זמן זה ייקח." אמר לבסוף ג'רמי.

"בסדר, מה מספר הזהות והמייל שלך?" ענה עמנואל. אחרי כמה דקות של החלפת פרטים בירוקרטים המלאך רשם את פגישתו של ג'רמי וג'רמי ניתק.

עברה שנה וחמישה חודשים, לג'רמי לא היו הרבה תקוות לגבי אותה פגישה, אבל נמאס לו לרדוף אחרי שירות הלקוחות של אלוהים בניסיונות נואשים לקבל תשובה, והוא גם לא ראה הרבה טעם בלנסות לגלות את התשובה בעצמו לאחר שכל כך הרבה דורות במשפחתו ניסו ונכשלו, ועל כן הוא החליט לחכות. במקום זה, הוא החליט להפנות את עצמו לתחומים אחרים בעבודתו כפילוסוף, הוא כתב כמה מאמרים, רובם הצליחו (עד כמה שמאמרים פילוסופים יכולים להצליח), הוא התחיל להקדיש גם יותר זמן לחיי הפנאי שלו ולפגישות עם חברים. לראשונה מאז ששמע בגיל עשר על החידה שרודפת את משפחתו הוא הרגיש כמעט חופשי. כל זה הוביל לכך כשקרא את המייל שנשלח שהזכיר לו על הפגישה שלו כחודש מעכשיו, הוא הרגיש מעט אכזבה ואפילו פיתוי לבטל את הפגישה ולנטוש את הנושא, אבל הוא גם ידע שהוא לא יכול להרשות לעצמו לנטוש את המשימה של משפחתו, זו הייתה החובה שלו.

ככל שהפגישה הלכה והתקרבה, הרגיש ג'רמי ערבוב של התרגשות ולחץ. האם יכול להיות שסוף כל סוף תיפתר הבעיה ומשפחתו של ג'רמי תהיה חופשית סוף כל סוף מאותה קללה נוראית של שאלת הבחירה החופשית? או שאולי הפגישה הזאת תשים באופן סופי ומוחלט את תקוותו של ג'רמי לקבל תשובה מאלוהים ותחייב אותו לחזור למרדף חסר התוחלת שכשלו בו אבותיו?

כשהגיע לבסוף יום הפגישה נכנס ג'רמי למכוניתו ונסע לכתובת שנשלחה לו במייל, עד שהגיע לבסוף לבניין גבוה, אפרורי ומשעמם למראה. היה קשה להאמין שבבניין הזה עובדים מלאכים שמשרתים את הישות הכל-יכולה שבראה את העולם. ג'רמי נכנס למעלית בבניין ועלה לקומה 28, שם נכנס לחדר מספר שש. בחדר ישב מה שנראה כמו אדם רגיל לגמרי בגיל העמידה, לבוש חליפה. הדבר היחיד שנראה לא רגיל לגביו היו שתי בליטות מוזרות בגבו, ככל הנראה הכנפיים שלו שמתחת לחליפה.

"ברוך הבא ג'רמי, בוא תשב." אמר המלאך. ג'רמי התיישב והמלאך המשיך לדבר.

"אתה פנית אלינו בנושא הבחירה החופשית, נכון?" ג'רמי הנהן.

"אני מצטער שזה לקח כל כך הרבה זמן, אבל תדע לך שהחיפושים שלך הסתיימו, יש לי את התשובה שאתה מחפש." לאורך החודש האחרון ג'רמי השתדל להנמיך ציפיות, אבל עכשיו הוא הרגיש צמרמורות עוברות בגופו. הוא אמנם לא האמין בחיים אחרי המוות אבל הוא לא יכל להשתחרר מהתחושה כאילו כל הדורות הקודמים במשפחתו צופים בו כעת.

"בוא לא נלך סחור סחור, מה התשובה?" אמר ג'רמי.

"אני יכול לתת לך את התשובה עכשיו, אבל ללא הסבר קצר היא תהיה מאוד לא מספקת."

ג'רמי התאכזב אבל נדרש להודות כי היה היגיון בתשובה של המלאך, תשובה פשוטה של כן או לא ללא נימוק אכן לא תספק את שאיפותיו. "בסדר", אמר לבסוף.

"לקראת הפגישה הזאת, עשיתי עליך קצת מחקר. למדתי על הסיפור הטראגי של המשפחה שלך ועל המחקר ארוך השנים שלך ושל קודמיך. בתור אדם שלמד שנים את הנושא אני מניח שאתה יודע כמה בני אנוש תהו, עוד משחר האנושות, על השאלה הזאת, אבל אולי יעניין אותך לדעת שהמין שלך הוא לא היחיד ששאל את עצמו האם יש לו על בחירה חופשית, למען האמת כשחקרתי את הנושא גיליתי שאין כמעט מין תבוני או אפילו תבוני למחצה שלא שאל בשלב מסויים על הנושא. אפילו אנחנו המלאכים שאלנו את עצמנו ואת אלוהים זאת."

"ומה אלוהים ענה?" קטע לפתע ג'רמי את המלאך.

"אממממ, הוא לא טיפוס דברן במיוחד. בכל מקרה, אני רוצה שתסתכל על הסיפור של משפחתך. אני בטוח שכבר עשית את זה בעצמך אין-ספור פעמים, אבל אשמח שתעשה זאת פעם נוספת, תחשוב על אותן נפשות אומללות שהחליטו לרדוף במשך שנים אחרי אותה תשובה חמקמקה, על הנפש שמנסה לתהות על דבר כה מהותי לגבי עצמה. תחשוב עליך, שגם אחרי שדורות על גבי דורות במשפחתך נכשלו למצוא תשובה, החלטת להמשיך במסע על אף שחשבת שאין הוא יוביל אותך לכלום. תחשוב על כל היצורים לפניך ולפני משפחתך שהשתתפו גם הם באותו מרדף אבוד. ואני בטוח שאם תחשוב על זה מספיק, אתה תראה באופן בהיר וללא ספק שבעצם שאלתך את השאלה הזאת, אתה כבר עניתי לעצמך."

ג'רמי הוקסם. איך לא הבין את זה? הפתרון היה ממש מתחת לאף שלו כל הזמן. אבל זה לא שינה עכשיו, עכשיו סוף כל סוף יש לו את התשובה, הקללה סוף כל סוף הסתיימה ומשפחתו הייתה סוף כל סוף חופשיה.

ג'רמי יצא מהבניין, קורן מאושר. הוא נכנס למכונית להתחיל לנסוע. אחרי כרבע שעה של נסיעה הכישוף המלאכי החל להתפוגג וג'רמי החל להבין.

"למלאך הזה גם לא היה מושג מה התשובה." מלמל לעצמו. הוא פתח רדיו, השדרן החל לדווח על המבצע החדש שהחל, על גיוס המילואים שהוכרז והסקר החדש שקבע ש- 70% תומך בהחלטת הקבינט.