יצרני המלאכים

'אז מה ?'  שואל הברמן את הגבר שהתיישב מולו ' למזוג לך כרגיל, מהחומר הזול ? '

'לא ולא, היום שינוי קל בתוכנית. קיבלתי היום קצת חדשות טובות וקצת מטבעות בצידם… חשבתי על זה והחלטתי שהכי טוב שאבזבז את כל הבונוס הזה על עצמי… קדימה, תמזוג לי כוסית קטנה מהחומר הטוב…'

הברמן מחייך בשביעות רצון ושולף בקבוק מתחת לדלפק. הוא מנקה ממנו שכבת אבק בדש בגדו, חולץ את הפקק וארומה חריפה מתפשטת בחלל הפאב.

הוא מוזג כרוחב זרת לאצבעון זכוכית קטן, ומניח את הכוסית מול הגבר מדושן העונג.

האחרון מניף את האצבעון אל אפו ומסניף אל קירבו את אדי האלכוהול המשובח. מנסה למצות את הנוזל עד פרודת הריח האחרונה. נושם ונושף נושם ונושף, משתהה בלגימה עוד רגע ועוד אחד.

ואז מטיח צווארו לאחור ומגיר את הכמות הדלה אל פיו. קב ונקי. הנוזל צורב במורד גרונו, מרחיב את נחיריו ואת נימיו פניו. עיניו דומעות וכל פניו אומרות אושר – מהסוג ששמור לעשירים בכל ערב, ולדלים אולי פעם בחיים ואולי אפילו לא פעם אחת. זירתו מלטפת את פנים האצבעון והוא לוקק את הטיפות האחרונות של האש הנוזלית.

כשהכוסית מבריקה וממורקת, הוא ממתין עוד רגע קט, מתבשם בניחוח ובטעם שאחרי. ואז, לאט לאט משתלטות בלוטות הרוק ומוחקות את הטעם. מדללות אותו עד שלא נותר ממנו זכר בכל חלל הפה ורק צריבה קטנה בשיפולי הכרס מזכירה שפעם האצבעון הקטן הכיל בתוכו נוזל.

הוא מניח את הכוסית על הדלפק ומצווה 'כעת מזוג לי כוס גדולה מהזול… ואל תפסיק… אישתי גם ככה לא תבחין בהבדל בין הזול למשובח.  בעיניה שיכור הוא שיכור…'

הברמן מחייך לעומתו וממהר להגיש לו ספל מקציף.  הגבר מערסל אותו בשתי ידיו וכהרגלו מתחיל לדבר, ספק לעצמו, ספק למוזג שמשייט לו מצד לצד מעבר לדלפק העץ. עיניו של הגבר בוהות בבועות המתנפצות סמוך לשפת הספל והוא לוקק אותן בלשונו. מחשבותיו נודדות והוא נותן להן דרור כששפתיו מתפנות בין לגימה אחת לבאה אחריה.

'שטפן… כמה שנים אתה כבר מוזג לי בירה מהחבית ? האם שמעת אותי אי פעם מתלונן על משהו חוץ מעבודה ? אז הגיע הזמן שתשמע – ואל תדאג אני אשאיר בסוף הערב סכום נדיב בצנצנת הטיפים שלך.'

הברמן מטה את ראשו לעומתו. שנים של שירות לימדו אותו שאוזן קשבת בהחלט מפצה על איכותו הירודה של הנוזל שהוא מגיש ללקוחותיו. וככל שהם לוגמים, כך הם פחות שמים לב אם אתה מקשיב להם בכלל. הכל מסתכם ברושם הראשוני ובכמה הנהונים ברגע הנכון.

'הייתי חייב לפחות ערב אחד הרחק מהבית… ' הגבר מתחיל לשפוך את ליבו.

'קלרה שוב בהריון. אבל אני מרגיש כאילו כל כובד המשקל שוב פעם עלי. אולי לא עקבת אחרי הסיפורים שלי לאחרונה אבל אני מזכיר לך שזה עומד להיות הילד הרביעי שלנו… '

הוא לוגם לגימה ארוכה מספלו ונאנח. יתרת הקצף מעטרת את שפמו והוא מוחה אותה בשרוולו מבלי להרהר בכך פעמיים. נראה שהוא עצמו מעכל לפתע את משמעות המילים שיצאו מפיו.

'אני לא יודע מה קרה בעולם, אבל מישהו פתאום החליט ששני ילדים למשפחה זה מעט מדי… הממוצע עלה… אבל כולם שוכחים שצריך להאכיל ולהלביש ולהנעיל את הפרחחים הקטנים האלו… יש גבול לכמה פיות ניתן להאכיל על משכורת של עובד ציבור … אפילו אם הוא פקיד מכס בכיר…

ועכשיו הגענו עוד פעם לשלב הזה שבו כל הנשים מכרכרות סביב אשתי, מחמיאות לה כמה היא זוהרת, כמה ההריון עושה טוב לעור ולמאור פניה… מי בכלל זוכר שאני קיים… זהו, את חלקי תרמתי כבר…

אני לא יודע איזה קישקוש סיפרו לך לגבי איך ילדים באים לעולם הזה : חסידה ? הציפורים והדבורים?  רק דבר אחד אני יודע לומר בוודאות : על החלק הזה אף אחד לא סיפר לי. אולי לא סיפרו בכוונה.'

ספל הבירה כבר ריק כדי מחציתו ופקיד המכס הבכיר מביט בו בעיניים מזוגגות. שטפן מנסה לנחש על מי משני החצאים הוא מסתכל. יש לו תיאוריה שזה אומר משהו לגבי האופי של האדם היושב מולו, אך הוא מתבייש לשאול אותו ולהיחשב לאינטליגנטי יתר על המידה. חלק מההצגה מול הלקוחות היא להשתוות אליהם מבחינה מעמדית. ולכן הוא רק מהנהן בנימוס ונותן לגבר להמשיך ולשפוך את קרביו, כדי לפנות שם עוד קצת מקום לאלכוהול.

'אני עוד זוכר את כולם שואלים ולוחצים רגע אחרי החתונה : נו מתי כבר תביאו ילד ? רגע… תנו רגע להינות קצת מהחיים כזוג… מי קבע שצריכים להביא ילדים בגיל כל כך מוקדם ?
ומרגע שכבר עשית את הטעות והקשבת להם, והילד הראשון נולד, גם אז הם לא שותקים ולא מפסיקים לשגע אותך במחמאות ושאלות : אוייש, איזה חמוד. איזה מלאך. נו מתי תעשו עוד אחד ?  יוצאים לכם כאלו ילדים יפים ומושלמים. ממש גן עדן. לא ברור לי מה הם חושבים שאני. בית חרושת ?'

כוס מלאה שוב מונחת מולו ופקיד המכס הבכיר שהוא גם בית חרושת לפרקים, לוגם בניסיון נואש להטביע את שמחתו-יגונו בעזרת שמרים מותססים ומדוללים במי באר. הוא נע ונד באי נוחות על כיסאו הרם והברמן חושש לרגע שיצנח אל הרצפה ומחזיר אליו את תשומת ליבו המלאה. אך זהו רק תרגיל. גם פקיד המכס יודע דבר או שניים על איך להוציא את המקסימום מביקור בפאב. שטפן יצטרך להקשיב באמת אם ירצה להרוויח הערב את הטיפ השמן שהובטח לו.

'ואם זה לא מספיק, אז כולם מתחילים לקשקש לגבי העיניים של המלאך : כחולות או ירוקות ? האם זה יישאר כך אחרי שמונה חודשים ? ולמי הוא דומה  לאבא, לאמא, לסבתא, לסבא רבא… למי אכפת… בכוורת כל הדבורים נראות אותו דבר… אף אחד לא בודק אם פועלת דומה למלכה… רק שתהיה חרוצה ותעבוד… '

מבלי משים הגבר מטה את הספל הריק אל פיו. מנסה לחלץ ממנו עוד טיפה של נוזל כשברור בתכלית שלא נותר בו מאומה. הוא ממצמץ בשפתיו, מניח את הספל על הדלפק, טופח עליו באצבעו למול שטפן, ואז מתכופף לפנים, חזהו נושק לדלפק ולוחש לברמן כממתיק סוד :

שתדע לך – דבורים הן יצורים נפלאים… תסמוך עלי בנושא הזה, אני מדבר מניסיון. כמה מהשנים הטובות ביותר של חיי ביליתי במחיצתן. חופשי ומאושר ומלקק דבש – תרתי משמע. רק כשעברתי מהכפר אל העיר, רק כשקיבלתי משרה ציבורית, רק כשהתחתנתי… אז ורק אז התחוורה לי משמעות הביטוי "כלוב מזהב"… בכלוב הזה כבר לא כל כך יוצא לך ללקק דבש, או להיות חופשי לעשות מה שבא לך…'

הברמן מהנהן בשקט, ממלא מחדש את הספל הריק ומניח אותו חזרה בדיוק על הכתם שהותיר קודמו על הדלפק.

'אתה יודע מה ? ' מכריז לפתע פקיד המכס הבכיר, שידע ימים יפים יותר במחיצת דבורים חרוצות.

'נתת לי רעיון. אולי אביא לך צנצנת דבש בפעם הבאה שאגיע… חלק מהמשקאות שאתה מגיש כאן יכולים מאד להשתפר אם תערבב לתוכם קצת דבש…'

שטפן הברמן נותר אדיש להצעה של הגבר, שכבר ניכר בו שהגיעה שעתו לפרוש, וניגש למזוג כוס חדשה ללקוח שסיים את המשקה שלפניו וביקש במחווה קלה תוספת. פקיד המכס לא מתייאש ונלחם שוב על תשומת ליבו כשהוא מרים את קולו ומלין :

'אגב, שכחתי לציין שנמאס לי שילדים כבר לא קוראים לי אדוני, ומורים כבר לא קוראים בשמי… כולם קוראים לי אבא של. כמה חוסר כבוד…
ואם כבר מדברים על זהות ושמות, הרי מרגע שהילד נולד, מתחילים כולם לשאול אותך איך יקראו לו. וזו כבר לא סתם שאלה… זו כבר ממש בעיה…'

לקוח מכריס על הבר משחרר לפתע נחרת צחוק אדירה ומסתובב אל השניים בפנים אדומות. הוא מניף אל על את כוס השנאפס שלו ולצד אפו האדום והבולבוסי נוצצות עיניו מדמעות.

' אדוני היקר' הוא מכריז והשכרות ניכרת בלהגו, 'הינה לחיי ילדיך ולחיי משפחתך. אני מתנצל שהאזנתי בגניבה למילותיך אבל החזרת אותי שנים לאחור ועל כך אני מודה לך מעומק הלב'

'גוסטב, הכל בסדר ?' שואל הברמן את הכרסתן, המוכר לו כמי שביכולתו לשתות לפחות כפול מכפי ששתה עד כה. הדבר האחרון שהוא צריך כעת זו תיגרת שיכורים.

'כן, כן, הכל טוב' מרגיע הכרסתן ומוחה את דמעות הצחוק מעיניו
'חזרתי לרגע קט לימי כסטודנט בשיעור של המורה הרשל. הוא אהב לתת לנו לפתור בעיות כדי לחדד את מוחותינו הצעירים. נזכרתי פתאום איך באחד השיעורים הכריז שהוא עומד לתת לנו לפתור בעיה מעניינת במיוחד, ואז פנה אל הלוח וכתב בגיר : שאלה מספר 1 … נעצר, הסתובב אל הכיתה ושאל אותנו : האם אתם יודעים מהו ההבדל בין שאלה לבעיה ?

כל הכיתה החרישה. אף אחד לא רצה לענות דבר שטות, ואז המורה סיפר לנו כך :

שלוש נשים נשאלו :
אילו נפלתן בידי ליגיון הזרים. מאה גברים שלא ראו אישה מזה חודשים רבים. מה הייתן עושות ?

ענתה היפנית : הייתי מיד מבצעת חרקירי ומסיימת את חיי

ענתה האנגליה : הייתי מתיידדת עם הקצין הבכיר ביותר והוא היה שומר עלי מפני כל השאר

ענתה הצרפתיה : אני מבינה את השאלה, אבל אני לא מבינה מה הבעיה…

כל שלושת הגברים פרצו ביחד בצחוק גס ורם. כוס שנאפס נשקה לספל בירה בנקישת זכוכית.

'לחיי המורה הרשל' הכריז גוסטב והריק את כוס המשקה לגרונו בלגימה יחידה. אחר שיהק וקרא

'ולחיי הילד שלכם שבדרכו לכאן. מי ייתן ויהפוך את העולם למקום טוב יותר מכפי שימצא אותו, כי כרגע המצב די מחורבן'

שלושת הגברים הנהנו כאיש אחד.

'אולי זה מה שייעשה' השיב פקיד המכס 'כל ילד נוסף זה כמו הגרלה… אין לך מושג במה תזכה' סיכם ורוקן את ספל הבירה שלו עד תום.

'תיתן לו חינוך טוב ובית טוב ואהבה והוא יישאר אותו מלאך כפי שנולד… זו הפילוסופיה שלי' אומר גוסטב המבושם ומגרד את כרסו המשתפלת.

'לכל ילד שנולד אתה נותן נתח מליבך, נתח מנשמתך, נתח מתשומת ליבך… בסוף זה נגמר… יש גבול לכמה גבר יכול לתת מעצמו לילדיו ולמשפחתו…

ובנימה אופטימית זו, נראה לי באמת שהגיע הזמן, שאחזור ואתן להם את שנותר לי לתת להיום, לפני שאצנח לשנתי בחסות האלכוהול של שטפן היקר…'

פקיד המכס הבכיר קם מכיסאו ומפשפש בכיסו. הוא מותיר ערימת מטבעות על הדלפק לצד הספל הריק ומשלשל חופן מטבעות לצנצנת הקרובה לברמן.  הוא מדדה אל הדלת באיטיות, כמי שהיה מעדיף להישאר.

'רק רגע' קורא אליו גוסטב, וגורם לו להסתובב חזרה אל שני הגברים, ידו כבר על ידית הדלת.

'לא אמרת לנו בסוף איך אתם מתכוונים לקרוא למלאך שבדרך'

'אם זו תהיה ילדה' מכריז הפקיד בלאות ' עוד לא ממש החלטנו סופית, אבל אם יוולד בן…
כנראה שנקרא לו אדולף'