בוידעם

כשאורן טיפס לראשונה לבוידעם בדירה השכורה שלו ושל מעיין כדי לאחסן את בגדי החורף, לא ידע מה מצפה לו בקצה הסולם.

כשהביט בחפץ שעל רצפת עליית הגג החשופה, נפערו עיניו בהפתעה נבהלת. זה לא היה סתם עותק של האלבום המועדף עליו של קייט בוש, הזמרת האהובה עליו, Never Forever. זה היה הדיסק של נטע מורָמי, עם השריטה בצורת וי על אריזת הפלסטיק הקשיחה והשקופה, ממש מתחת לעטלף המצויר על העטיפה בין שאר יצורים המגיחים מתחת לשמלתה של הזמרת. נטע הייתה זו שלימדה אותו לאהוב את קייט.

איך הדיסק הגיע לכאן? תהה אורן. הוא לא זכר שלקח אותו מהבית של החברה הראשונה שלו מכיתה י'. אבל הוא היה שם בבוידעם, כאילו קרא לו לעלות לשם כדי שייזכר בנטע.

והוא נזכר – בפעם הראשונה בה נגעו כפות ידיהם אלו באלו בחשכת הקולנוע בסרט עם ג'ק ניקולסון. בפעם הראשונה בה התנשקו בלילה מתחת לסוכת המציל בחוף בוגרשוב. בפעם הראשונה שחפן בזהירות את שדה הרך על רקע צלילי Infant Kiss של קייט בחמימות חדרה. תשוקה תמימה, זה מה שהיה ביניהם. אבל הם לא שכבו כי הרגישו שהם עוד לא מוכנים. אחרי חצי שנה הפסיקו להסתדר. בגילם הצעיר לא השכילו לגשר על הבדלי האישיות ביניהם, אם כי אורן מעולם לא הפסיק להשתוקק אליה.

חצי שנה מפרידתם כבר נהיה לה חבר מבוגר וזמן קצר אחר כך היא הרגישה צורך לשתף אותו, נרגשת, כאחיה לגילוי הגוף, שהיא לא בתולה. לו עצמו לא הייתה מישהי בשנתיים שאחר כך בהן לא חדל לדמיין מה יכול היה לקרות ביניהם לו נשארו יחד עוד קצת, פראייר שכמותו.

אורן לא ידע מה לעשות עם הדיסק אז הוא השאירו בבוידעם ונכנס לפייסבוק לבדוק מה שלום נטע מורמי. זה עדיין השם שלה, כך גילה כשזיהה את עיני השקד שתמיד אהב, עשרים ושתיים שנה מסיום התיכון.

בלילה במיטה מעיין דחפה את כף רגלה בין רגליו. כשהוא היה בתוכה היא הביטה בו ושאלה אם הוא כבר מדמיין איך זה ירגיש לזיין את האישה שלו כשהוא רואה את הנוף מחלון חדר השינה בפנטהאוז.

זה כל מה שהוא רצה אי פעם. האישה שהוא אוהב, ועכשיו בסיוע הוריה והבנק הם הצליחו להגשים את החלום על פנטהאוז ברמת גן, כזה שרואים ממנו את הים. ובקרוב, כשתהיה מוכנה, גם יעשו ילד. אבל הוא לא יכול היה לגרש ממחשבותיו את נטע מורמי.

למחרת בבוקר עלה לבוידעם כנמשך על ידי מגנט כדי להביט שוב בדיסק. כשראשו עבר את מפלס רצפת הבוידעם הביט קדימה אך לתדהמתו לא ראה אותו. במקומו נחה פיסת נייר קטנה ומלבנית. זה היה כרטיס רכבת לחיפה, כרטיס ישן מהסוג שכבר מזמן יצא משימוש. התאריך על הכרטיס היה מלפני עשרים שנה. הוא זכר היטב את התאריך הזה בו איבד את בתוליו לליאן הג'ינג'ית מהאפסנאות. הוא נסע אליה מרמת גן אחרי שאמרה לו שהיא יוצאת לאפטר ויש לה בית ריק. הוא גמר תוך שנייה אבל היא הייתה נחמדה ולקחה אותו לראות את העיר. הוא הצטער כי היא לא התקשרה אחר כך אבל גם ידע שתקופה חדשה ומבטיחה מתחילה בחייו כגבר.

אורן לא זכר ששמר את הכרטיס ולא היה לו מושג איך זה הגיע לבוידעם, אבל ידע שרק מעיין הייתה יכולה לעשות את זה. בערב שאל אותה אם היא עלתה לאחרונה לבוידעם וכשאמרה שבכלל לא זכרה שיש להם בוידעם ושבכללי בוידעמים מלחיצים אותה, נשמעה לו אמינה. הוא לא סיפר לה מה מצא ולא סיפר לה על ההחלפה המוזרה.

למחרת עלה לשם שוב. הוא החליט לבדוק אם אולי הזיז בטעות את הדיסק למקום אחר בחלל תא האיחסון – והוא לא באמת נעלם. כשלא מצא שם לא את הדיסק ולא את כרטיס הרכבת, אלא את בד ה'לונגי' הטורקיז של מעיין, חייך. זה היה הבד עליו נשכבה באוהל הקטן שלה בפסטיבל "סגול" כשאמרה לו לראשונה "בוא אליי".

הפעם היה בטוח שזאת מעיין. שהיא עלתה באמצע הלילה לבוידעם להחליף שם בין האביזרים שסימלו נקודות משמעותיות בחיי האהבה שלו. אולי, חשב, זאת מתיחה לקראת יום ההולדת הקרב שלו. היא ידעה שהוא יעלה לבוידעם להעלות את בגדי החורף וטמנה שם מזכרות שלא ידע שיש לו. אבל הוא לא אמר לה כלום. בלילה השתעשע במחשבה שהדבר הבא שימצא במקום הלונגי יהיה טבעת הנישואין שלו. אורן לא נהג לענוד אותה. היא הייתה פשוטה כזאת, כמו החתונה שלהם שהייתה צנועה (למורת רוחם של הוריה), כי היה חשוב לו ולה להרגיש שהחגיגה מייצגת את מי שהם. "אני אוהבת אותך כי אתה איש של אמת," אמרה לו מתחת לחופה.

למחרת, יום הולדתו הגיע. אורן לקח לעצמו יום חופש והוא ומעיין תכננו לצאת בערב. כשמעיין הלכה לעבודה, הוא עלה, סקרן, לבדוק מה השאירה לו בבוידעם, אבל לא הייתה שם טבעת. מה שהוא ראה שם היה המפתח לפנטהאוז, המפתח היחידי שהוגש לו ולמעיין ברוב טקס ממש לפני שבוע עם מחזיק מפתחות מהודר ועליו לוגו הפרויקט. "עוד מפתחות תקבלו כשתיכנסו," אמרה נציגת החברה המיוחדת ללקוחות VIP.

הוא נזכר איך עלו שניהם למרפסת הענקית של הדירה הריקה ומגובה של עשר קומות הביטו על הנוף כמו מלך האריות ומלכתו. כשחזרו הביתה לאחר מכן שם את המפתח לפנטהאוז במגירת שידת המיטה שלו כמו הייתה תיבת אוצר.

הוא רץ למגירה. אך הגיוני שהמפתח המהודר כבר לא יהיה שם, חשב, אבל הוא נח במגירה בבטחה. כשחזר במעלה הסולם לראות אם יש מפתח נוסף שנמצא כרגע בבוידעם, גילה שהוא לא שם והבין סופית שאחת מהשתיים – או שהוא השתגע או שמה שקורה כאן חורג מכל היגיון. הוא נשך את לחיו בחזקה כדי לבדוק שהוא לא חולם. זה כאב. מה שמצא במקום המפתח היה דיסק של קייט בוש, אבל אחר מזה שמצא שם בתחילה. זה היה האלבום הראשון שלהThe Kick Inside. שאלות התרוצצו במוחו: איך החפצים מגיעים לבוידעם ונעלמים ממנו גם כשמעיין לא בבית? ומה המשמעות של הדיסק הנוסף של קייט בוש ומה המשמעות של כל זה בכלל?

כשניגש לטלפון שלו הוא גילה התראה על בקשת חברות. קייט בוש בראשו, הוא כבר ידע ממי תהיה הבקשה. אחרי שאישר מייד, פיו יבש מרוק, קיבל הודעה בפרטי. "אורן, שנים!"

נטע מורמי. כמה לילות גלגל את השם הזה על לשונו. כמה לילות התייסר כנער בגלל הגוף הזה שכמעט היה שלו.

"חייבים לעשות קפה," היא כתבה לו. "אגב איך אתה עם ספונטניות?"

כששאל אותה איפה היא אוהבת לשבת היא אמרה שנמאס לה מבתי קפה והיא מארחת אנשים בדירתה בקריית אונו. פתאום תהה האם החפצים בבוידעם הפסיקו לייצג את מה שקרה בעבר ועברו לסמל את מה שיקרה מעתה ואילך. עם הגורל אי אפשר להתווכח, אורן חשב לעצמו.

נטע נראתה מצוין גם מחוץ לתמונות שבפייסבוק, אולי רק מעט יותר עצובה. היא לבשה גופיה שהבליטה את שדיה ומכנסי בד שנראו כמו פיג'מה שממש קל להסיר מהגוף.

"חרמנים קטנים היינו, הא?" צחקה על הספה בסלון דירתה הקטנה, אבל אז הרצינה ואמרה מהורהרת "אבל אף פעם לא ממש שכבנו. נכון?"

כשהשתרר שקט כמעט ולחשה "ברור לך שזה בר תיקון…" כשהיא מביטה לתוך עיניו. שחר השפיל את שלו ולגם מהקפה.

ואז הרים אותן והביט בה בחיוך קטן. הוא לא רצה להחמיץ שוב את נטע מורמי. האם אני לא עושה טעות? תהה ואז נזכר בדיסק של קייט בוש ובשאר החפצים שמצא בבוידעם. הם היו קשורים לחיי האהבה שלו, אז מסתבר שזה גורלו ומה שצריך לקרות קורה.

בערב כשחזרה הביתה מהעבודה, מעיין אמרה שבת דודה שלה מקריית אונו ראתה אותו נכנס לאיזה בית בשכונה שלה. יכול להיות שזה היה אתה? שאלה.

"קריית אונו?" מצא את עצמו מיתמם, אבל אז הביט בברק שבעיניה התמות נעלם והבין שהוא לא מסוגל לשקר לה. הוא סיפר לה הכל ובכה, גבר כן שכמותו. הוא הלקה את עצמו אבל מעיין אמרה לו שאם היה מספר מייד אחרי שזה קרה הייתה אולי סולחת, אבל נראה שהוא התכוון להסתיר ושבטח לא היה מתוודה לולא בת הדודה שלה ראתה אותו. הוא ידע שהיא צודקת ולא התווכח.

"הרסת הכל," צעקה לפתע באכזבה מרה. היא לקחה שקית קטנה שהייתה על הדלפק במטבח והשליכה לעברו בבוז. הוא הביט לתוך השקית. היה שם הדיסק The Kick Inside של קייט בוש עם הקדשה בגבו – "מזל טוב לאורן שלי, הגבר עם הילד בעיניו," היה כתוב שם בציטוט מאחד משירי האלבום, "וזה שאני כבר מוכנה שיהיה האבא של הילד שלנו".

בזמן שארזה לא יכול היה שלא לעלות לבוידעם ולבדוק אם הדיסק עדיין שם או שמעיין מתחה אותו כל הזמן וברגע האמת לקחה את המתנה משם. אבל הוא נחרד לגלות שהדיסק עודנו בבוידעם עם אותה הקדשה על גב הדיסק, ההקדשה ממעיין לאבי בנה העתידי, חובב המוסיקה של קייט בוש, ההקדשה אותה פיספס. הוא השאירו שם ורץ למטה לבדוק אם יש דיסק גם על השולחן. הוא היה שם – אותו דיסק עם אותה הקדשה.

מעיין עזבה להוריה ושלחה לאורן הודעה שאוטוטו תפרסם מודעה למכור את הפנטהאוז. אורן התקשר שוב ושוב וכתב לה עשרות הודעות אבל היא המשיכה לסנן אותו עד שהתייאש.

אורן הרגיש שהחמיץ את אהבת חייו, את הילד שיכול היה להיות להם, ילד יפה כמוה.

גם נטע מורמי לא הייתה פרס ניחומים. הסקס היה מספק אבל הם נפרדו בתחושה חמצמצה שזאת הפעם הראשונה והאחרונה שלהם, ושאחרי שהתפוצץ המטען שרבץ ביניהם, לא נותר שם ולו ניצוץ.

נטע מורמי לא הייתה אמורה להיות הגורל שיועד לו, כך הבין. היא לא הציעה לו חברות בפייסבוק בגלל שרגע קודם מצא דיסק של הזמרת שלהם. היא הציעה לו חברות כי שלושה ימים קודם עשה לה סטוקינג בפייסבוק והאלגוריתם הציע לה אותו כמישהו שהיא עשויה להכיר.

אני חייב להחזיר אליי את מעיין, חשב. הוא הגיע לבית הוריה ודפק בדלת אבל הם הביטו בו בשאט נפש וברוב משמעות אמרו שהיא יצאה. אחרי שבוע הוא ראה אותה באינסטגרם מצולמת עם בחור חתיך כמו מישהי שלגמרי המשיכה הלאה.

אחרי חודש שלם של חוסר שינה, חש מרוקן מכל רגש, מלבד אשמה וחרטה ודיכאון תקף אותו.

בייאושו, אמצעים שונים לסיום סבלו עלו במוחו – גלולות, רכבת דוהרת, חֶבֶל. לא בפעם הראשונה בחייו אורן התקשה להחליט. מה לעשות? שאל את עצמו והתשובה חיכתה לו בבוידעם. כשעלה לשם בצעדים כבדים, על רצפת עליית הגג הוא לא מצא את הדיסק. הוא מצא שוב את המפתח לפנטהאוז שבקומה העשירית. הפעם כשירד בסולם לקח אותו איתו, וידע שלא יבוא עוד חפץ במקומו.