אל תשאל – היום שבו הפסקנו לשאול

זמן ארץ – העיתון העולמי

אל תשאל

היום שבו הפסקנו לשאול

מאת: ג'יימס בראדלי

מחר נרים כולנו את ראשינו לשמיים ונחזה בפעם האחרונה בכדור האלוהי – מתרחק מכדור הארץ אל מרחבים לא ידועים. הייתי בין הכתבים שליוו את הדיונים בחדר השאלות. אבל לפני שאביא לכם הצצה לדיונים בוועדה, צריך לחזור להתחלה – לרגע שבו הכדור פרץ לחיינו.

צוללת המחקר התקרבה לנקודה העמוקה ביותר באוקיינוס. דניאל אנג'ל, ראש צוות מחקר ״שקע מריאנה״, התבונן במסך כשלפתע הבחין בכדור שחור מונח על הקרקעית. "הייתי בטוח שזה צעצוע שנפל מאיזו ספינה" סיפר מאוחר יותר. הצוללת אספה את החפץ כדי לבחון אותו בחוף יחד עם שאר ממצאי המחקר.

כשהגיעו למעבדה, דניאל אחז את הכדור בידיו – "הוא היה שונה מכל מה שהכרתי, וכבד מכדי להיות צעצוע, במרכזו נמתח פס ירוק זוהר לכל אורכו. שאלתי בקול – מה זה? פתאום קול בקע מהכדור –

'אני יודע לענות על כל שאלה שבני אדם ישאלו אותי, אך רק פעם בשנה'

מיד לאחר שהקול פסק – הפס הזוהר נעלם והכדור הפך שחור כולו."

"חשבתי שמדובר בתעלול, אולי מחשב מתוחכם – ולא הבנתי איך מחשב כזה שרד בעומק של יותר מעשרת אלפים מטרים" אבל כשדניאל ניסה לפרק אותו – גילה חומר קשיח בלתי ניתן לפירוק. הוא התייעץ עם מומחים, אך איש לא ידע להסביר ממה הכדור עשוי או איך ניתן לחדור אותו. כשחלפו השבועות, הוא הבחין שלאט לאט נמתח הפס הירוק הזוהר מחדש ומתארך עם הזמן. לאחר שנה בדיוק הקיף הפס הירוק את הכדור כולו.

"החלטתי לאתגר אותו – לשאול משהו שבינה מלאכותית רגילה לא תפצח ושום טריק לא יסביר. משהו שרק אני יודע את התשובה –

'מי הילדה שהייתי מאוהב בה בכיתה ג'?'

מיד התחרטתי – זו היתה שאלה שאת התשובה לה לא רציתי שאיש ידע"

והוא ענה?

"בהחלט, לאחר כמה רגעים התעוררה תזוזה קלה בכדור ובקע ממנו קול בדיוק כמו לפני שנה- "נועה". נדהמתי, ולפני שהספקתי להגיב הוא הוסיף פתאום- "מרחוב הגפן, ישבה בכיתה ג'2 בשורה השלישית בצד שמאל"

ומה חשבת באותם רגעים?

"הבנתי שיש פה משהו גדול. הרגשתי רע שבזבזתי שאלה בשביל לקבל תשובה שלכאורה לא מועילה לאף אחד. הבנתי שההזדמנות הבאה תהיה רק בעוד שנה – אז כבר תכננתי איך לשכנע אנשים ביכולות של הכדור המסתורי"

לאחר שנה דניאל אסף את צוות המחקר מפרוייקט שקע מריאנה, הזמין כתבים שיתעדו את האירוע והצליח לשכנע את ראש פרויקט המחקר הבינלאומי לחקר כדור הארץ להצטרף גם כן. הוא ידע שכאשר בעלי תפקידים בכירים, יחד עם תיעוד רשמי, יראו את יכולות הכדור – יהיה אפשר להשתמש בו לטובת האנושות.
"אני חושב שהאנשים שהתאספו הרגישו שהם חלק ממתיחה אבל בכל זאת הסכימו להצטרף".

"לאן לשלוח את צוללת המחקר בשקע מריאנה כדי לצפות עכשיו בדג החילזון המריאני הנדיר?"

"ידעתי שאין לנו שום נתון שמאפשר לאתר את הדג הזה. ראיתי את המבטים המפקפקים סביבי – בדיוק לזה חיכיתי."

"'שלחו את הצוללת לנקודה 11.35°N, 142.20°E – עומק של כ-8,000 מטר – כוונו את חרטומה לאזימוט 189' – נשמע הקול מתוך הכדור והפס הירוק הזוהר נעלם"

"שמעתם אותו! – אמרתי לצוות המחקר – הצוללת הבלתי מאוישת שהתה לא הרחק משם, וכך פקדנו עליה לנוע לכיוון הנ.צ. – ההפלגה ארכה כעשרים דקות. כשהגיעה הצוללת לנקודה נצמדנו כולנו למסכים המשדרים את התמונות מהצוללת – היא החלה לפנות לאזימוט 189 – ופתאום הוא הופיע, גדול ומרשים ישר מול המצלמה – הדג המריאני!"

התיעוד הרשמי של האירוע צבר פרסום ותהודה ובשנה הבאה כבר הוחלט כי תקום ועדה בינלאומית מיוחדת שתבחר את השאלה עבור הכדור המסתורי. הוועדה כללה נציגים מתחומי הרפואה, הדת, פסיכולוגיה, פילוסופיה, צבא, פוליטיקה, מדע וסביבה. כל אדם יכול היה לשלוח הצעות לשאלה ולאחר סינון, השאלות הטובות ביותר עלו לדיון המסכם בו נבחרה השאלה.

בשנה הראשונה השאלה שנבחרה היתה

"מי ברא את העולם?"

התשובה היתה – "אני".

התשובה החדה והפשוטה גרמה להיווצרות דת חדשה וקיצונית שהחלה לייצר פולחן סביב הכדור וסחפה אחריה מאמינים רבים. לעומתם, בקרב הדתות הוותיקות נוצר קרע עמוק – זרמים מסוימים ראו בכדור ביטוי אלוהי ישיר וביקשו להסתייע בתשובותיו כדי לזקק את האמונה. מנגד, זרמים אחרים התייחסו לכדור כמעשה שטן והגדירו כל שימוש בו ככפירה. גם רוב האתאיסטים לא המירו את 'דתם' והמשיכו להאמין שהכדור הוא פרי יצירה טכנולוגית של גזע תבוני שטרם גילינו, ועלינו להמשיך לחקור אותו. הם בזו למאמינים שסגדו למכשיר טכנולוגי מבלי לבחון אותו בשיטות מדעיות.

העימותים הפכו מדממים. רבים איבדו את חייהם במלחמות הדת החדשות.

בשנה שלאחר מכן כבר היה מאבק רווי יצרים בין שתי שאלות עיקריות-

נציגי הרפואה התחננו לבקש מהכדור פתרון לבעיית מחלות הלב אך הלובי הדתי-פילוסופי ניצח והשאלה הנבחרת היתה – האם יש חיים לאחר המוות?

הכדור ענה – "לא".

מאמיני הדתות השונות קיוו לקבל אישור לאמונה בעולם הבא אך במקום זאת אמונתם התערערה. היו מהמאמינים שהסבירו כי הוא התכוון שהחיים לא יראו אותו דבר אך וודאי שיש חיים לאחר המוות, היו שהגדירו את התשובות שוב כניסיון אלוהי. אך רבים נכנסו לייאוש ודיכאון או בחרו בחיי פשע ונהנתנות – כי מה הטעם במעשים טובים בעולם הזה אם אין תגמול לאחר המוות.

המתיחות סביב הכדור הלכה וגברה, הוא הפך לנושא השיחה המרכזי – במקומות העבודה, באולפני חדשות ובמסדרונות השלטון. בריתות מדיניות החלו להיווצר סביב היחס אליו, ובעלי הון ניסו לקנות השפעה בוועדת השאלה.

ואז הגיעה השנה השלישית.

תנו לי לספר לכם איך התנהלו הדיונים בתוך אולם הוועדה.

כל חברי הוועדה ישבו מסביב לשולחן עגול גדול. מול כל אחד היה מחשב בו הופיעה רשימת השאלות והנימוקים לטובת כל שאלה. בנוסף עבור כל אחת מהשאלות דיבר נציג מהתחום של השאלה וניסה לשכנע את חברי הוועדה למה שאלה זאת היא החשובה ביותר.

ראשון דיבר הד"ר – נציג הרפואה – "כבר שנתיים אנחנו מבזבזים את שאלותינו על נושאים דתיים שבסוף התשובות עליהן רק הזיקו לעולם. תחשבו כמה אנשים היינו יכולים להציל בזמן הזה במניעת מחלות לב. אני מציע שנשאל את הכדור מה הפתרון הטוב ביותר למחלות לב וכלי דם – גורם התמותה מספר אחד בעולם המערבי. מספר האנשים שנצליח להאריך את חייהם בזכות כך הוא אדיר – חשבו על כל הילדים שאבא שלהם לא ימות בגיל צעיר, על האנשים שיזכו לראות את הנכדים שלהם."

כשהזכיר את הנכדים המבטים של היושבים באולם התחדדו – כולם כבר היו אנשים מבוגרים והמחשבה על הנכדים, אלו שקיימים ואלו שעתידים לבוא, נגעה בהם.

"שנים גיששנו באפלה במחקר, והיום התשובה כמעט בהישג יד – לצערי כבר שנה שמעבדת המחקר שלי עומדת ריקה, הסטודנטים לא רוצים להתאמץ לשווא, התקציבים מוקפאים כדי לא לבזבז משאבים, וכולם רק מחכים לתשובה, או לפחות רמז, שיתן הכדור – בכדי שיוכלו לרכז את המאמצים בכיוון הנכון ולהגיע סוף סוף לפתרון"

"אני יודע שהלב שלכם במקום הנכון" – סיים הד"ר את דבריו.
אחריו דיבר נציג הדת –

"לא לחינם השאלות שנבחרו בשנתיים האחרונות היו שאלות דתיות – נראה שהן מהותיות לאנושות. חיינו בעולם מבלי לקיים את רצון האל הם ריקים ולא ממצים את תפקידנו כבני אדם"

חלק מנציגי הוועדה האתאיסטים נעו בחוסר נוחות כשדיבר נציג הדת – רק לא עוד שאלה דתית – איזה בזבוז – היו בטח חלק מהמחשבות שחלפו במוחם. אך איש הדת המשיך –

"לאחר שטען הכדור כי הוא האל – נראה כי דבריו הובנו בדרכים שונות על ידי מאמינים שונים. אנחנו חייבים לדעת מהי הדרך הנכונה לעבוד את האל – ולכן זאת השאלה שאני מבקש מכם להצביע עבורה – וכך סוף סוף נדע מהי דרך האמת ויפסק הפילוג בין הדתות על כדור הארץ."
הבא בתור היה הגנרל – איש גבה קומה – חזק, עטור זקן וצלקת על לחיו. הוא דיבר בקול איטי ועמוק "האנושות ידעה מלחמות מאז ומעולם. מחיר דמים יקר שנגבה בכל דור. איבדתי חברים קרובים, צעירים, כל חייהם היו לפניהם. חלקם השאירו אישה וילדים חלקם טרם הספיקו להקים משפחה"

ניכר כי דבריו של הגנרל עוררו אמפתיה רבה בקרב הנוכחים – הכריזמה הצבאית, הצלקת שעל לחיו, והעובדה שעמד שם כמי שכבר שילם מחיר, עשו את שלהן.

"מאז שהכדור התגלה האיומים והמלחמות אף התגברו בעולם בניסיונות להשתלט על הכדור, או לכפות על מדינות אחרות את זהות הנציגים לוועדה" הוא עצר את דיבורו לרגע וסקר בפניו חמורות הסבר את חברי הוועדה. מי שהעז להפגיש את מבטו עם הגנרל הרגיש מיד איזו תחושת אשמה וצורך לרצות אותו.

"אני מציע שנבקש מהכדור פתרון למלחמות, שנשאל כיצד ניתן לדאוג לשלום עולמי יציב ובר קיימא – רק אז נוכל, בשקט, ביחד, לדאוג למחקר, לדת, לרווחה- מבלי שעננת המלחמה מרחפת מעלינו"

הגנרל שב למקומו.
נציג הפילוסופיה קם, "אני מציע שנשאל את השאלה שגדולי הפילוסופים עסקו בה – אפלטון, אריסטו, דקארט. נראה כי מאז שהתגלה הכדור הדיונים הפילוסופיים מתנהלים פחות בלהט – כולם מרגישים שמחר עוד יכולה לבוא תשובה מהכדור והם חוששים לצאת טועים. אני מציע שאחת ולתמיד נשאל – מהי תודעה וכיצד היא נוצרת מחומר?"

כך דיברו כולם אחד אחרי השני.

לאחר הצגת השאלות החל הדיון בו נציגים נוספים הביעו את דעתם על ההצעות השונות שהועלו.

לפני ההצבעה שאלה היו"ר – האם יש למישהו בעקבות הדיון רעיון נוסף? אולי דיוק לאחת השאלות?

כל היושבים נותרו שותקים במקומותיהם – מחכים שתיפתח כבר ההצבעה.

"למה שלא תתנו לכדור לבחור?" נשמע קול ששבר את השתיקה.

הקול הגיע מכיוון יציע הצופים.
יושבת הראש הפנתה את ראשה לעבר היציע – "אני מבקשת לא לקרוא קריאות ביניים – זה לא דיון בפרלמנט ולא מסיבת עיתונאים" נזפה לחלל האולם.
הפילוסוף קירב את פיו למיקרופון –

"אני מציע דווקא שנקשיב לקריאה מהיציע – לפעמים צופה מהצד יכול לתת נקודת מבט אחרת לדיון"

כעת כשהייתה בקשה רשמית בוועדה – ליושבת הראש לא נותרה ברירה. בחוסר נוחות, היא פנתה ליציע ושאלה – "מי האיש שדיבר? תציג את עצמך בבקשה. יש לך דקה אחת ולא יותר"

האיש קם ממקומו ומיד כולם זיהו אותו
"שמי דניאל אנג'ל – ראש צוות המחקר בפרוייקט שקע מריאנה"

יושבת הראש הרגישה נבוכה שהשתיקה את האיש שבזכותו כולם יושבים כאן היום – האיש שגילה את הכדור האלוהי.

"מאז שהכדור עזב את המעבדה שלי אני עוקב באדיקות אחרי הוועדה. הקשבתי לכל הדוברים והשתכנעתי. השתכנעתי שהשאלות של כולם חשובות. אני לא יודע לומר אם שלום עולמי חשוב יותר מתרופה למחלות לב, או שאולי עבודת האל בדרך הנכונה היא החשובה ביותר, ואולי בכלל מציאת אנרגיה יעילה שאינה מזהמת תועיל יותר לאנושות. אני באמת לא יודע לומר. אבל אני יודע מי כן" הוא עצר והתבונן בנוכחים. ניכר שהבינו כבר לאן הוא חותר.
"אני מציע שהשנה 'נקריב' את השאלה ורק נשאל את הכדור- מה השאלה שהכי יועיל לנו לשאול אותו?"
הייתה שתיקה באולם לכמה רגעים ולאחר מכן החל המהום של לחשושים בין הנוכחים.
היו"ר קטעה את הרחש – "תודה דניאל" היא אמרה וחייכה קלות לעברו בנסיון לטשטש את חוסר הנימוס בו נזפה בו קודם לכן. היא הפנתה את ראשה אל אנשי המזכירות שדאגו לרישום השאלות – "אני מבקשת להוסיף לאפשרויות ההצבעה את השאלה "מה השאלה שהכי יועיל לאנושות לשאול אותך".

"וכעת נעבור להצבעה"

כל הנוכחים רכנו לעבר המחשב שלהם והצביעו לשאלה הטובה ביותר.
"כלל הנציגים הצביעו – ההצבעה נסגרה" הכריזה היו"ר.

ואז המסכים באולם נדלקו ועליהם הופיעה בגדול השאלה הנבחרת-

"מה השאלה שהכי יועיל לאנושות לשאול אותך?"

לפתע התרוממה מהרצפה קוביה מזכוכית עבה – בתוכה היתה אישה אחת ולידה כספת גדולה.
קוביית הזכוכית הזאת דאגה לבודד את כל הרעשים מבחוץ כדי שלא יוכלו לשאול בטעות (או בכוונה) את הכדור שאלה אחרת. האישה פתחה את הכספת והוציאה את הכדור האלוהי.
פעם ראשונה שראיתי אותו במציאות – הוא היה בערך בגודל של כדורסל ונראה כמו זכוכית שחורה.

לאורך הכדור נמתח הפס הירוק הזוהר המפורסם. צילום מתוך הקובייה שהוקרן על המסך הראה איך הפס הירוק כמעט משלים סיבוב. על המסכים הופיע שעון שספר לאחור את הזמן עד שהפס צפוי היה להשלים את העיגול מסביב לכדור- בדיוק שנה לאחר השאלה הקודמת.
"10, 9 ,8…"

שקט שרר באולם

הבטתי מבט חטוף בנציגים השונים – הם ידעו שהשאלה שלהם לא נבחרה השנה, אך קיוו שהכדור יבחר בה בשנה הבאה ויאשר שדווקא הם צדקו.

איש הדת אחז את ידיו והצמיד לחזה – עיניו היו עצומות ושפתיו מלמלו תפילה.

הגנרל נעמד סמוך לכסאו זקוף ובטוח – כמו חייל המחכה לפקודת מבצע.

הרופא הסיר את משקפיו וניגב אותם במטלית – כפי שעשה פעמים רבות לפני שהתבונן בתוצאות בדיקות חשובות.
הפילוסוף – מישש את סנטרו והתבונן בתקרה במבט מהורהר.

"3, 2, 1…"
הפס הזוהר השלים את ההקפה.
הרמקולים באולם השמיעו את הקולות מתוך קוביית הזכוכית.
האשה בקובייה אחזה היטב בכדור ושאלה –

"מה השאלה שהכי יועיל לאנושות לשאול אותך?"
היה רגע של שקט ומיד אחריו בקע מהרמקולים קולו של הכדור האלוהי.
"לטובת האנושות" הוא אמר ועצר לרגע

"מוטב שלא תשאלו אותי כלום"

כמו תמיד, הפס כבה.

השקט הוסיף לשרור בחדר – כולם הופתעו מהתשובה.
רק על פניו של הפילוסוף ניכר חיוך קל.

רחש החל לעבור באולם – כולם ניסו לנתח את התשובה המפתיעה.

היו"ר התקרבה למיקרופון על שולחנה – "אני מבקשת מכל הנוכחים להישאר במקומם"

היא חיכתה שהשקט יחזור לאולם.

"אולי אנחנו מופתעים, אך למעשה יכולנו להגיע לתשובה הזו בעצמנו"

"הגנרל תיאר לנו איך המלחמות התגברו, הרופא סיפר על מחקרים שהוקפאו בהמתנה לתשובת הכדור, והפילוסוף דיבר על אובדן התחרות והיצירה המחשבתית. כמעט אין תחום שלא נפגע מהשפעתו. וכל זה קרה כשהכדור היה כאן, אצלנו, בידיים טובות. איני רוצה לדמיין מה עלול לקרות אם ייפול לידיים הלא נכונות"
"אני מציעה שנוציא את הכדור מחיינו – נשגר אותו במהירות גבוהה הרחק מכדור הארץ – הוא ימשיך להתרחק מאיתנו במהירות שאיש לעולם לא יוכל להשיג אותו. נצא להפסקה ולאחריה נקיים הצבעה על ההצעה"

בזמן ההפסקה הדיבור לא פסק – קבוצות קבוצות דנו בעניין וניסו להבין למה זאת היתה התשובה של הכדור והאם טובת האנושות היא באמת להיפטר ממנו. איש הדת נראה צועק על הגנרל – "השתגעת?! אולי המלחמות יפסקו אבל רק בגלל שכבר לא יהיה לנו משהו חשוב מספיק להילחם עליו – זה חפץ קדוש – אולי נביא – לאבד אותו זה לאבד את דבר האלוהים!"
כשחזרו כולם נסערים לאולם – המתח הורגש באוויר.

"כעת נצביע להצעתי – לשגר את הכדור האלוהי הרחק מכדור הארץ"

השאלה הוצגה על מסכי המחשב בעמדות וכולם הצביעו.

"ההצבעה הסתיימה" הכריזה היו"ר

ומיד הופיעו התוצאות במסכים –

"49 נגד"

"ו – 51 בעד"

"ההצעה התקבלה- הכדור ישוגר- הישיבה ננעלת. תודה רבה לכולם"

דניאל נשאר לשבת בזמן שחברי הוועדה החלו לעזוב את האולם. הוא נראה כאילו מעמסה גדולה ירדה מכתפיו. הפילוסוף חלף לידו בדרכו – "אולי ניטשה צדק – האדם באמת הרג את אלוהים" – אמר, והמשיך לעבר היציאה.

כך הסתיימה הוועדה לפני כחודשיים.

ההכנות הושלמו. מחר ישוגר הכדור ויתרחק מכדור הארץ במהירות שלא תאפשר לאיש להשיגו עוד.

דניאל יצפה בו מתרחק ויוכל, אולי, לחזור לנשום רגיל. יחד איתו ירימו את ראשם כולם –
חיילים, רופאים, פילוסופים, מנקי רחובות, גם נועה מכיתה ג'2.

אך מי יודע – אולי תימצא דרך לשגר אנשים לקצה היקום?

אולי יימצא הכדור בידי גזע תבוני לא מוכר?

אולי האנושות עוד תתחרט על הרגע בו ויתרה על האוצר המקולל?

ואולי יש שאלות שמוטב שישארו פתוחות.