אינקובטור
מאת: טל רוזנברג
[***]=וויס אובר
01
”בני אדם..מחפשים אושר ושמחה.
כל מה שהיא רצתה היה פיסה קטנה של אושר ושמחה לכל החיים.
ואת אותו רצון, האם אדם מסוגל למלא? האם אדם מוכן לעשות זאת?
בני האדם, נשפטים על ידי חבריהם וסביבתם. בין אם הם רוצים או לא. זה הגורל שלהם.
ובכך, הרצונות של האדם מורדים נגד השיפוט הזה, ומתייחסים אל השופטים אותם כאל קיום שגוי.
אמת ושקר..שיפוט וגורל… מה שעמד בדרכה היה הגורל שמשך אותה לאחור.
האם השיפוט והשנאה הם חלק מקיום בני האדם? האם אותה פיסת אושר ושמחה תמצא?”
רייקה: (מתעוררת) ”אהה כבר בוקר? צריך להתארגן!!”
[אני רייקה סקאמי, נערה בת 16 שחיה בקיוטו שביפן] ”אוי לא, אני מאחרת!!”
רייקה מתחילה לרדת במהירות במדרגות. היא נכנסת למטבח ומסתכלת לעבר הארון, בו תלויה תמונה משפחתית.
רייקה: (פונה אל התמונה) ”בוקר טוב כולם!” [לפני כמה שנים קרתה תאונה. עכשיו אני גרה לבד.]
רייקה יוצאת החוצה, לבושה בבגדי בית ספר התיכון. היא מתחילה ללכת ופוגשת בחברתה הטובה.
רייקה: ”יונה! חכי לי!” [זאת יונה סאטוג’ין, היא באותה כיתה כמוני. אנחנו חברות מאוד טובות כבר מאז שהיינו קטנות. היא אמנם מאוד שקטה ואדישה, אבל היא מסתירה הרבה רגשות טובים מתחת למשקפיים שלה! ^^]
יונה: ”רייקה, את מאחרת.”
רייקה: ”גם את!” (נאנחת) “חשבתי שאני אצליח להתעורר מוקדם היום…”
יונה: ”לא נורא, לפחות נאחר ביחד”
רייקה: ”אה..אוקי..”
יונה ורייקה מגיעות לבית הספר באיחור של 10 דקות.
(המורה פונה אליהן) “סקאמי, סאטוג’ין, איחרתן!”
רייקה: (לוחשת ליונה) ”אמרתי לך שהיינו צריכות למהר!”
מורה: “בגלל שאיחרתן לשיעור היסטוריה, אני אתן לכן שאלה לפתור בעצמכן.”
רייקה: (חושבת) ”קיוויתי שהוא לא יגיד את זה!”
מורה: “בפסל ”משה” של מיכאלאנג’לו, קיימת טעות. מהי הטעות?”
רייקה: (לאחר מחשבה רבה) ”אמ…הטעות היא…!!”
יונה: ”למשה בפסל יש קרניים על הראש, הטעות נגרמת עקב תרגום שגוי של הפסוק ”כי קרנו עור פניו” מספר שמות ל”ד כ’ט”
(רייקה והמורה בשוק מהתשובה שאליה לא ציפו)
מורה: ”מ-מדהים סאטוג’ין! תשובה נכונה! עכשיו תיכנסו לכיתה”
רייקה ויונה נכנסות לכיתה ויושבות בשקט עד סוף השיעור. הפסקת אוכל. שתיהן עולות לעליית הגג לאכול.
רייקה: ”וואו ממש הצלת את שתינו כשענית על התשובה של המורה!”
יונה: ”כן..”
רייקה: ”היית כל כך מגניבה!!”
יונה: ”כן…”
רייקה: ”קרה משהו?”
שתיקה קצרה.
יונה: ”רייקה…תשמרי על עצמך היום…”
רייקה: (מבולבלת) ”יונה?…”
יונה חוזרת למבנה, ומשאירה את רייקה מאחור. רייקה לא נתקלה בשוב ביונה בהמשך היום.
סוף היום, רייקה בדרכה הביתה. היא הולכת בדרך קיצור שבתוך פארק שעשועים בבנייה, שבינתיים היה מקום מאוד גדול מלא בעצים גבוהים.
לפתע היא נתקלת ביונה. יונה לבושה בבגדים מוזרים.
רייקה: “יונה? מה את עושה פה? הבית שלך לא בדרך הזאת.”
יונה נשארת שקטה וחסרת תזוזה. מבטה ממוקד ברייקה, אך נראה לא מאופס.
היא החלה למלמל לעצמה מילים לא ברורות שוב ושוב. “תמותי.” היא אומרת.
רייקה: “י-יונה?”
מכיוון אחר מגיחה נערה נוספת. היא נראתה מאוד כמו יונה. אחריה מתאספות בנות נוספות.
לאחר שבוחנת היטב את הבנות, מבחינה רייקה בכך שכולן דומות האחת לאחרת, כאילו שהן כולן בעצם אותה ילדה, וכולן נראות כמו יונה.
רייקה: “מה קורה פה…? יונה?!!”
הבנות מתאספות סביב רייקה. לפתע, שולפות כולן בבת אחת רובי ענק, והם כולם מכוונים לכיוונה.
רייקה מוקפת ואינה מסוגלת לעכל את מה שמתרחש.
רייקה: יו…נה..?”
יונה פונה אלייה בנימה קרה, שאינה תואמת בכלל למילותיה. “אני מצטערת רייקה זה בשבי–“
אך לפתע נקטע דיבורה. היא נעצרת, לפתע נופלת ארצה. מראשה נוטף דם.
היא נפגעה מכדור של רובה, והרובה שייך לאחת מן הנערות שמקיפות אותה. אותה נערה ממשיכה לירות לכל עבר, ופוגעת בשאר הבנות. “רייקה!!! רוצי!!!!” היא צועקת.
רייקה עדיין בהלם מכל מה שמתרחש סביבה.
“פשוט רוצי!!!!” חוזרת יונה.
רייקה מאבדת את עשתונותיה ופותחת בריצה אל תוך היער, מבלי להסתכל אחורה.
היא ממשיכה לרוץ בין העצים מבלי לעצור, ואינה יודעת לאן היא מובילה את עצמה. רגלייה כבדות, והיא מועדת ונופלת במורד גבעה תלולה.
היא קמה, גופה חבול. מסתכלת סביבה ורואה רק את הבקע אליו נפלה. היא מציצה מתוכו, ולהפתעתה מוצאת עצמה בתוך שכונה שנראית נטושה והרוסה. היא מעולם לא ראתה את המקום הזה בעבר. היא מזדחלת אל פני הקרקע ובקרבה מבחינה בנער.
הנער נראה מחוסר הכרה, או ישן. לאחר שבוחנת אותו לבסוף היא מתקרבת אליו.
רייקה: “היי… תתעורר !”
הנער נראה בגילה, שערו שחור ויש לו תווי פנים יפים. על כתפו היא מבחינה בכתובת שנראת כמו המספר “09”.
לאחר כמה נסיונות, היא מצליחה לגרום לנער לזוז. הוא פוקח את עיניו.
נער: “מ-מה…”
רייקה: (נאנחת) “יופי..אתה חיי..” היא שמה לב שהנער נראה מאוד מבולבל ולא מפוקס. “אתה יודע מה זה המקום הזה, או איך הגעת לכאן?”
נער: “א-אני לא יודע..אני לא זוכר כלום..”
רייקה: “שום דבר?” (חושבת) “זה לא טוב…אני לא יכולה לעזור לו..”
היא מחליטה לנסות לעזור לנער, הוא נראה חסר אונים.
02
בדרך הארוכה לביתה, אף אחד מן השניים לא הוציא מילה. לקח להם זמו להתעורר מן ההלם שפגע בהם. לאחר חיפושים רבים, מוצאת רייקה את דרכה הביתה. היא מגיעה עם אותו נער.
היא מתחילה לתחקר אותו.
רייקה: “אז- מי אתה? איך קוראים לך?
נער: “אני לא יודע”
רייקה: “בן כמה אתה?”
נער: “אני לא יודע”
רייקה: “מאיפה אתה?”
נער: “אני לא יודע”
רייקה: (נאנחת) “אתה חסר תקווה…מה עם הקעקוע שלך?”
נער: “אני לא יודע. מתי שאני נוגע בו אני מקבל זעזועי מוח וחזיונות”
רייקה: “חזיונות? מה אתה רואה שם?”
נער: “אני רואה אש, דם וגופות בכל מקום.. אני מצטער, קשה לי לחשוב על זה..”
רייקה: “ומה עם החברים שלך?”
נער: ” אני לא זוכר אותם..אני לא חושב שהיה לי פעם כאלה..”
רייקה: “ומה עם ההורים שלך?”
נער: “אבא? כן! אני מחפש את אבי!”
רייקה: “אביך? למה?”
נער: “א-אני לא זוכר למה..אולי זה למה חיפשתי אותו…”
לפתע, הדלת נפתחה. בדלת עמדה יונה, עם הרבה בדם בבטן
רייקה: “יונה! את בסדר?!”
יונה: “כן אני בסדר. אין לי מושג מי היו הבנות האלה..מי הנער הזה?”
רייקה: “מצאתי אותו שרצתי מאותן בנות. הוא לא זוכר שום דבר, חוץ מזה שהוא מחפש את אבא שלו”
יונה: (חושבת) “הקעקוע הזה..!”
רייקה: “יונה?”
יונה: “בכל מקרה, הוא צריך מקום לישון”
רייקה: “הוא יכול לגור איתי. יש לי הרבה חדרים בבית”
יונה: “רייקה..”
רייקה: “זה שום דבר…בכל מקרה, הוא צריך שם לבנתיים”
יונה: “אולי “קיוג’י”? בגלל הקעקוע שלו, ו”קיו” זה תשע ביפנית”
רייקה: “רעיון טוב!” (אל קיוג’י) ברוך הבא- קיוג’י!”
03
אחרי כמה ימים, שבהם רייקה לימדה את קיוג’י נימוסים דיבור תקין, קיוג’י סוף סוף מוכן ללכת לבית הספר
קיוג’י: ”בית הספר? מה זה המקום הזה?”
רייקה: ”זה מקום שבו אתה לומד ומכיר חברים חדשים”
קיוג’י: ”אני רוצה ללכת לבית הספר!”
רייקה: ”יופי! אבל אתה צריך לזכור כמה דברים”
קיוג’י: ”למשל?”
רייקה: ”קודם- להיות נחמד לכולם! לתלמידים למורים. שתציג את עצמך, תצטרך לדבר בקול רם. ותגיד לכולם שאתה בן הדוד שלי מטוקיו”
קיוג’י: ”אוקי”
ביום למחרת קיוג’י הלך עם רייקה לבית הספר, ושם הוא הציג את עצמו. קיוג’י כל כך התרגש עד שהתעלף מהתרגשות.
ההפסקה התחילה. רייקה, קיוג’י ויונה ישבו לאכול.
ושם, ישב עוד ילד, ואיתו ישבו הרבה בנות
קיוג’י: ”רייקה מי זה הבחור הזה?”
רייקה: ”זה קייטו אוקוטה, מלך השכבה”
קיוג’י: ”הוא מפחיד אותי….”
יונה: ”כדאי לך לפחד, הוא שונא את כל הבנים בבית הספר”
רייקה: ”יונה, א-”
יונה: ”הוא שונא כל מי שמפריע לשלטון שלו. הוא רוצח כל מי שיכול להפיל אותו מהשלטון”
קיוג’י: ”ר-ר-רוצח?!”
פתאום, קייטו קם, והתחיל להתקדם לעברם
קייטו: ”אתה..”
קיוג’י: ”א-אני?!”
קייטו: ”איך קראת לי?”
קיוג’י: ”א-א-א-אני מצטער הוד מלכותו!!!”
קייטו הסתכל עליו מופתע
קייטו: (צוחק) ”אתה באמת ביישן כמו שאמרו! מה קורה רייקה?”
רייקה: ”מסבירה לקיוג’י על בית הספר”
קיוג’י: ”אתם חברים?!”
רייקה: ”ברור! קייטו חבר טוב שלי, כל השמועות המוזרות שאתה שומע הם שקר”
קיוג’י: ”באמת? נחמד להכיר אותך קייטו!”
קייטו: ”גם אותך”
רייקה: ”קיוג’י, בוא נעשה סיבוב בבית הספר”
קיוג’י: ”אוקי!”
רייקה וקיוג’י הלכו, ויונה וקייטו נשארו שם
קייטו: ”הוא בחור נחמד..אני לא מאמין שזה הוא”
יונה: ”….”
קייטו: ”הוא עומד להתעורר…שוב פעם”
יונה: ”הוא לא. אני לא אתן לכך”
קייטו: ”מה שתגידי, אחות….”
04
אחרי חודש, הודיעו על כך שיש הופעה לאיידול שכבשה את יפן- נאנה יוגארי, והיא בדרך לקיוטו, העיר שהם גרים בה. קייטו, חברם של רייקה וקיוג’י, אמר להם שלחברתו הכנוייה “יו-צ’אן” יש כרטיסים בשבילו ולעוד שלושה חברים להופעה ולכניסה למאחורי הקלעים.
הם הולכים לפגוש את אותה יו-צ’אן. היה לה משקפי שמש ושיער שחור אסוף בגומייה כחולה עם עיגולים לבנים.
קייטו: “יו-צ’אן !!”
יו-צ’אן: “קייטו! אתה מאחר שוב !!”
קייטו: “מצטער.. אלה החברים שלי רייקה וקיוג’י”
קיוג’י: נעים להכיר אותך יו-צ’אן-סאן!”
יו-צ’אן: “אל תוסיף “צ’אן” ו- “סאן” ביחד”
קיוג’י: “מ-מצטער”
יו-צ’אן: (נאנחת) “בכל מקרה, שמעתי שאתה אוהב את נאנה יוגארי, אז, (יו-צ’אן מוציאה את 4 כרטיסים להופעה של נאנה ומאחורי קלעים נכנס) קח”
רייקה: “זה ..!!”
קיוג’י: “הכרטיסים של..! תודה רבה !”
יו-צ’אן: “לא, תודה לך (מחזיקה את הידיים של קיוג’י) היא מושלמת נכון?! אני אוהבת אותה כל כך! היא האלילה שלי !!”
קיוג’י: “נ-נכון !! היא מדהימה ואני אוהב אותה כל כך!!”
יו-צ’אן: “אנחנו כמו תאומים אתה ואני!!”
קיוג’י: “כ-כן!! ר-רגע, למה את נותנת לנו את הכרטיסים שלך?”
יו-צ’אן: (מחייכת) “סוד “
אחרי יום, ההופעה התחילה. רייקה, קיוג’י, קייטו ויונה חיכו בתור. אין שום זכר ליו-צ’אן.
קיוג’י: “אני כל כך מתרגש! אנחנו הולכים לראות נאנה בהופעה!”
פתאום, הם רואים 4 ילדים בוכים
ילד1: (בוכה)
ילד2: ” תפסיק לבכות, אתה גורם לי לבכות!”
ילד1: ” א-אבל אנחנו לא יכולים ללכת לראות נאנה!!”
רייקה: (מתקרבת) “קחו (רייקה נותנת להם 4 כרטיסים מאחורי הקלעים) אולי לא תראו אותה בהופעה, אבל לפחות תוכלו לפגוש אותה.”
הילדים שמחו כל כך, לא היה להם מילים להגיב
ילד3: “ת-ת-תודה!!!!”
רייקה: (מחייכת)
הילדים הלכו, ורייקה, קיוג’י ,קייטו ויונה לא יכלו לפגוש את נאנה
קיוג’י: “אוף ממש רציתי לפגוש אותה”
קייטו: (מחייך) “אל תדאג, אנחנו עדין יכולים לפגוש אותה”
קיוג’י: “א-איך?”
קייטו: “בואו אחרי”
קייטו לקח את רייקה קיוג’י ויונה אל הכניסה האחורית. כשהם נכנסו, השומר עצר אותם)
שומר: “אין כניסה”
קייטו: “אני חבר של נאנה, תן לי לפגוש אותה.”
קיוג’י: “זאת התוכנית שלך?!”
שומר: “אין אישור מעבר- אין כניסה.”
קייטו התחיל לדחוף את השומר
קייטו: “ת-תן לי להכנס!!”
רייקה: “קייטו תפסיק!”
פתאום הם שמעו קול מאחורי השומר
קול: “תעזוב אותם”
השומר הסתובב. הם ראו את נאנה מולם.
נאנה: “תעזוב אותם, הם חברים שלי”
רייקה: ” נאנה!!”
השומר הכניס אותם
נאנה: (מחייכת) “בואו”
נאנה לקחה אותם לחדר ההלבשה
רייקה: ” נאנה, למה הכנסת אותנו? אנחנו לא באמת חברים שלך..”
נאנה: (נאנחת) “עוד לא הבנתם?..”
נאנה אספה את שערה השחור לקוקו עם גומיה כחולה, שמה משקפי השמש, וגילו שנאנה היא בעצם..
קיוג’י: “י-י-י-יו-צ’אן?!?!”
רייקה: “נאנה היא יו-צ’אן?!”
נאנה: (נאנחת) “חשבתי שקייטו סיפר לכם אחרי שהלכתי, הוא לא סתם קרא לי יו-צ’אן, זה קיצור ליוגארי”
רייקה: “קייטו, אז אתה באמת מכיר את נאנה?!”
קייטו: “ברור, חשבתם שסתם אתפרץ לאחורי הקלעים?”
קיוג’י: “למען האמת…”
נאנה: “בכל מקרה, אני שמחה שאנחנו חברים עכשו. ההופעה עומדת להתחיל, לכו למקומות.”
קייטו: “נראה אותך שם, נאנה.”
הם התחילו לצאת מהחדר, יונה ונאנה נשארו בחדר
יונה: “אני לא מאמינה שזאת את..”
נאנה: ” לא דיברת כל הפגישה, מי את?”
יונה: “את יכולה להפסיק לעמיד פנים, הם הלכו.”
נאנה: (נאנחת )“גם אני לא כזאת שמחה לראות אותך”
יונה: “לא אכפת לי אם עכשיו תהיה החברה הכי טובה שלנו- תתרחקי מרייקה. אם תתקרבי אליה יותר מדי, אני-“
רייקה חזרה לחדר
רייקה: “יונה את באה? “
יונה: “כ-כן”
יונה יצאה מהחדר ונאנה נשארה לבדה
נאנה: “להתרחק ממנה…(מחייכת חיוך מפחיד) אנחנו עוד נראה…”
רייקה, קיוג’י, קייטו ויונה יצאו מאחורי הקלעים, ואחרי כמה זמן ההופעה התחילה והם מאוד נהנו.
05
ביום למחרת, הם הלכו לבית הספר, וציפתה להם הפתעה:
מורה: “היום יש לנו תלמידה חדשה בכיתה:”
הילדה נכנסה לכיתה, כולם היו בשוק כשראו אותה. היה לה עיניים ורודות, שיער שחור וקוקו קטן מלופף בסרט ורוד. להפתעתם, זו לא הייתה ילדה רגילה.
הילדה: “אני נאנה יוגארי, התלמידה החדשה. נעים להכיר את כולם”
קיוג’י: “נ-נ-נאנה?!”
המורה: “מר סקאמי, אתה מכיר אותה?”
קיוג’י: “כ-כן..”
מורה: “אם כך, יופי שיש לגברת יוגארי חברים.”
שההפסקה התחילה כולם נאספו אל נאנה בשביל לקבל חתימות ולשאול אותה שאלות. היו יותר מדי ילדים אז קיוג’י, רייקה וקייטו לא הצליחו לראות אותה. בזמן השיעורים, גילו שנאנה טובה במדעים והיסטוריה. היא ידעה את כל החומר מהסיבה שלמדה את החומר לפני שנה עם המורים הפרטיים שלה.
אחרי בית הספר, סוף סוף נאנה הייתה לבד, שתתה לעצמה משקה. ורייקה, קיוג’י ,קייטו ויונה הלכו אליה.
קייטו: “נאנה!”
נאנה: “הנה אתם! לא ראיתי אתכם כל היום!”
רייקה: “היינו לידך כל הזמן, פשוט..”
נאנה: “אני יודעת, זה היה ברור שילדים יתחילו להתנפל על איידול שהפכה להיות ילדה מכיתתם.”
קיוג’י: ” נאנה, מה את שותה?”
נאנה: “שוקו-נאנה-ספיישל, רוצה לטעום?”
קיוג’י: (שותה, ויורק) “מתוק מדי…!!”
נאנה: “זה שוקו עם 70% אבקה ו30% חלב, בשביל שאני לא ירדם. קפה לא מעיר אותי בכלל”
רייקה: “למה את צריכה לשתות אותו עכשיו? סיימנו את בית הספר”
נאנה: “אולי סיימנו את בית הספר, אבל יום העבודה שלי רק התחיל. אני הולכת לדגמן ולצלם קליפ לשיר החדש שלי, מה שאומר שאני צריכה לעבור אצל הספר, לשנות תסרוקת, לצבוע את השיער, איפור, לשים עדשות, לשים את הבגדים, ללכת לסטודיו והכול בשעה וחצי.”
רייקה: “וואו..”
נאנה: “כן..אני יהיה לבד הרבה זמן. אז, רוצים לבוא אותי? כדי שאני לא אשאר לבד.”
רייקה וקיוג’י: “ברור!”
רייקה וקיוג’י היו להוטים ללכת עם נאנה, קייטו בא איתם, אבל לא התלהב בגלל שהיה איתה כבר הרבה פעמים לפני. לעומת זאת, אפילו שהיא באה, יונה הלכה איתם, עם מבט כועס בעיניים.
אחרי הרבה שעות של עבודה, הם הלכו לאכול בקניון, אבל לא הצליחו כי מלא מעריצים התאספו מולם. אחרי יום קשה ומפרך, הם חזרו הביתה, והבינו מה נאנה עוברת כל יום.
06
אחרי חודשיים, הגיע שבוע האהבה.
כל הבנים התחילו לשאול את הבנות אם הם רוצות לבוא לנשף שמתקיים עוד שבועיים. קיוג’י רצה לשאול את רייקה אם היא רוצה ללכת איתו, כי הוא התחיל לאהוב אותה. כך גם רייקה, שהתחילה לאהוב את קיוג’י, אבל שניהם היססו לספר זה לזה את רגשותיהם.
מצד שני, מלכת השכבה, סאיאקה קיריאמה, אהבה את קיוג’י, ורצתה שהוא יזמין אותה לנשף. אבל הוא אפילו לא חשב עליה בתור חברה.
סאיאקה ניסתה שקיוג’י ישים לב אליה בהרבה דרכים, כמו להיטפל אליו, לשים תמונות שלה על הלוקר ועל השולחן שלו, לתת לו ממתקים, ועוד. שום דבר לא הצליח, הוא עדין היה מאוהב ברייקה. יום לפני הנשף, נמאס לסאיאקה לנסות והיא הלכה למקדש, שבו נמצאת מגדת עתידות.
המגדת עתידות נתנה לסאיאקה בקבוק קטן עם נוזל ורוד בתוכו, ואמרה שהנוזל הוא פרח קטוש המעורבב במים.
אותו פרח, הוא פרח שגורם לבן האדם שמריח אותו, או במקרה שלה, שותה אותו, להתאהב באדם הראשון שהוא רואה. סאיאקה לקחה את הבקבוק והלכה.
התחיל הנשף, וכולם הגיעו עם בני הזוגם. רייקה, קיוג’י ויונה באו בתור חברים ולא היה להם בני זוג, בזמן שקייטו ונאנה היו מוצפים במעריציהם. אפילו שקייטו ניסה להזמין את נאנה שיהיה בת זוגו, היא לא שמה לב אליו. הוא ניסה לגעת לה ביד, אבל לא הצליח.
סאיאקה הגיעה, לבושה בשמלה מושלמת וניסתה עם יופייה למשוך את קיוג’י, אך לא הצליחה.
היא לקחה שתי כוסות מים, ושמה באחת את הנוזל המיוחד. את אותה כוס נתנה לקיוג’י, שאכן התאהב בה בגלל הנוזל.
אחרי כמה זמן, סאיאקה לקחה את קיוג’י למקום יותר שקט: המסדרון בקומה החמישית.
קיוג’י: “מה קרה סאיאקה?”
סאיאקה: “מה אתה מרגיש כלפיי?”
קיוג’י: “א-אני…(מקבל כאב ראש והנוזל מתחיל לעבוד) אני מת עליך! אני רוצה להיות רק איתך סאיאקה!!”
סאיאקה: “נשק אותי!”
קיוג’י: “ברור” (מקרב שפתיים)
סאיאקה: (חושבת) “סוף סוף זה הגיע, קיוג’י שלי! סוף סוף, סוף סוף!! קיוג’י ש–!!”
פתאום, סאיאקה הפסיקה לדבר, וכל שמלתה התמלאה בדם. במקום לנשק אותה, קיוג’י דקר אותה בסכין.
קיוג’י: “אז, אני רואה שניסית לעבוד עליי..”
סאיאקה: (גוססת) “ק-קיו…ג-ג’י”
קיוג’י: “נראה שבני אדם לא יודעים שהנוזל הזה משפיע רק על יצורים עם דם רגיל..”
סאיאקה: “ל-ל-א”
קיוג’י: “אל תדאגי, אל תחשבי שאני לא אוהב אותך, גרמת לי לחייך.”
סאיאקה: “א-אנ-י..אוה-הב-ב-בת”
קיוג’י: “להתראות, אהובתי”
סאיאקה: “או-ת-תך..” (מתה)
07
אחרי כמה חודשים, בהם חקרו את מותה של סאיאקה, אך לא גילו שום דבר. וקיוג’י לא זכר שום דבר ממה שקרה באותו ערב.
באותו זמן, הגיע יום ההולדת של יונה.
רייקה ביקשה מנאנה שתעזור לה עם מסיבת ההפתעה שהיא מכינה ליונה.
אפילו שרייקה ביקשה ממנה להכין מסיבת יום הולדת פשוטה, נאנה ארגנה נשף מפואר באחוזה ענקית
רייקה: “נאנה?! מ-מה איך?!”
נאנה: “ככה זה עם חברה שהיא איידול רייקה “
רייקה: “נצטרך לשלם על הכול?!”
נאנה: “מה פתאום, כולם כאן חברים שלי אז כל בחינם”
רייקה: “ממש תודה נאנה!!”
נאנה: “הכל בשבילך!”
הערב הגיע, כל האורחים הגיעו.
שיונה נכנסה, כולם קפצו ואמרו מזל טוב. אפילו שאת יונה כל זה לא עניין והיא לא הראתה שום סימן לרגש, רייקה הרגישה שהיא ממש שמחה.
בסוף המסיבה, שכולם כבר הלכו, חוץ מנאנה יונה ורייקה שנרדמה.
יונה התחילה ללכת, ואז..
נאנה: “היי”
יונה הסתובבה
נאנה: “זמן רב עבר שדיברנו רק את ואני”
יונה: “את …”
נאנה: ” זה לא אירוני שיצור עם תאריך יום הולדת לא ידוע יחגוג יום הולדת?”
יונה: “זה לא אירוני שיצור עם קול קטלני יהפוך איידול מפורסם?”
נאנה: “טוב, יש לי את הסיבות שלי”
יונה: “בכל מקרה, תתרחקי מרייקה, אני לא אתן לה לגלות את האמת. היא לא תגלה את האמת, ואם היא כן- אני אהרוג אותך בלי לחשוב.”
נאנה: “…… את ….”
יונה התחילה ללכת
נאנה: (מחייכת חיוך מפחיד) “אנחנו עוד נראה… יום הולדת שמח, אחות..”
08
אחרי חודש, רייקה קיוג’י וכולם למדו בבית ספר.
כשנגמר בית הספר וכולם התחילו ללכת הביתה, לפעם הראשונה, שיאמי הוסאקה- ילדה גאונית מהכיתה שלהם סוף סוף דיברה עם רייקה
שיאמי: “רייקה…”
רייקה: “שיאמי? מה קרה?”
שיאמי: “את כל הזמן נמצאת עם קיוג’י הזה, והוא עושה דברים שלא נראים אנושיים..”
רייקה: “מה העניין?”
שיאמי: “אני חושבת שקיוג’י הוא אנושי”
רייקה: “מ-מה? מה קרה לך שיאמי? קיבלת מכה בראש?”
שיאמי: “רייקה, תקשיבי לי..”
רייקה: “…”
שיאמי: “נכון המוות של סאיאקה?”
רייקה: “סאיאקה…”
שיאמי: “אולי את לא ראית, אבל אני הסתובבתי בבית ספר בזמן אותו נשף. שהגעתי למסדרון בקומה החמישית ראיתי את סאיאקה נדקרת על ידיי קיוג’י”
רייקה: “מה..אין מצב, זה לא נכון..!!”
שיאמי: “תחשבי על זה רייקה!! למה שקיוג’י יהרוג את סאיאקה ויאמר שיש לו “דם מיוחד” ?!”
רייקה: “אין מצב שהוא רצח אותה!! אני לא מאמינה לשום דבר שאת אומרת!!”
רייקה יצאה מהכיתה, ומשאירה את שיאמי לבדה.
יום למחרת, שיאמי לא הגיעה לבית ספר. זה היה הפעם הראשונה ששיאמי לא הגיעה. רייקה חשבה לעצמה אם היא פגעה בשיאמי על זה שצרחה עליה.
אחרי שנגמר הבית ספר, רייקה מקבלת שיחת טלפון.
רייקה: “הלו?”
שיאמי: “תגיעי לבית ספר עוד חצי שעה, אני אראה לך שצדקתי”
רייקה: “שיאמי?!”
שיאמי ניתקה לרייקה בפנים. רייקה שמה לב שקיוג’י לא היה בבית, ופחדה ששיאמי עושה לו משהו בכל רגע.
רייקה התחילה לרוץ לבית ספר, והתחילה לעבור בכל הבית ספר כדי למצוא אותם.
אחרי שעה של חיפושים, רייקה הגיעה אל הגג, ששם ראתה..
שלוליות ענקיות של דם, ושם, נמצאים שיאמי וקיוג’י. קיוג’י נמצא פגוע בכתף ובמצח מכדור של אקדח, אבל הוא עדיין נשם.
שיאמי הייתה מלאה בדם מכול מקום, היא נפגעה מכדורים בראש, בעין, ובלב. לא היה לא דופק, והגוף שלה היה קר, שיאמי מתה.
לא היה שום אקדח או נשק במקום.
רייקה: “מה לעזאזל קרה פה…?!”
09
יום לפני הרצח, 23:29
שיאמי הייתה סקרנית לגבי קיוג’י. היא עשתה הרבה ניסויים לבדוק אם הוא באמת לא אנושי.
שיאמי: “הדבר הזה לא הגיוני..!! אין מצב שקיוג’י הוא אנושי!!”
אנונימיוס: “כי הוא לא”
לפתע דמות מסתורית פתחה את הדלת, משהי לא מוכרת ושיאמי לא זיהתה אותה, אך הבינה שהדמות הזאת היא בחורה בגלל הקול הנשי אך מעט גברי שלה.
שיאמי: “מ-מי את? איך נכנסת לכאן?!”
אנונימיוס: “אם באמת משנה, לא רצחתי את ההורים שלך כדי להכנס, אפילו שיכולתי..אהל רק הרדמתי אותם. אבל זה לא משנה ולא חשוב. את רוצה לדעת את האמת ואני רוצה שהעולם ידע את האמת.”
הבחורה התקרבה, האור מהירח התחיל להאיר על אותה בחורה. היה לה שיער בלונדיני ארוך מלופף בסרט כחול, עיניים כחולות ואפלות וקעקוע עם המספר 03 על היד השמאלית.
שיאמי: “מי את? “
סאנאה: “אני סאנאה..ואני היחידה שלא משקרת לך, לא כמו ה”חברים” שלך.”
שיאמי: “סאנאה..שם מיוחד”
סאנאה: “לא סתם קוראים לי ככה. בכול מקרה, תקשיבי למה שאני אומר לך עכשיו כי זאת האמת הגדולה..”
סאנאה סיפרה לשיאמי את הכל. שיאמי הייתה בשוק. היא נפלה מיד על הרצפה מרוב פחד, הדבר האחרון שהיא ראתה באותו לילה זה את סאנאה, מושיטה את היד השמאלית שלה שזהרה באדום, ושיאמי נרדמה.
כמה דקות לפני הרצח, 15:59
שיאמי לא הלכה לבית ספר, היא חשבה על מה שסאנאה אמרה לה. החליטה שהיא תראה לרייקה את האמת. היא ביקשה מקיוג’י להגיע מידית לגג של הבית ספר ואחרי 10 דקות אמרה לרייקה להגיע אחרי חצי שעה.
קיוג’י הגיע לגג, והתחיל להתקרב לשיאמי. אבל, תוך שניה, שיאמי הוציאה אקדח מהכיס האחורי וכיוונה את קיוג’י
קיוג’י: “מ-מה אתה עושה ?!”
שיאמי: “בבקשה תמות ..! אל תגרום לכולם עצב!”
קיוג’י: “שיאמי!! על מה את מדברת?! אני קיוג’י! חבר שלך!”
שיאמי: “א-אבל הבחורה אמרה לי ..”
קיוג’י: “בחורה? מה.. אני לא מכיר שם בחורה חוץ ממך והחברים שלנו!”
קיוג’י ניסה להתקרב
שיאמי: “ל-לא!! תישאר שם !!”
קיוג’י: “שיאמי, אנ-“
שיאמי: “(צורחת) תישאר שם!!!!”
שיאמי ירתה, וקיוג’י נפגע בראש ומת.
שיאמי: (האקדח נופל, ושיאמי בשוק) “אני … אני .. !!!”
קיוג’י: (בזלזול) “נו באמת….”
לפתע, קיוג’י קם, כל הדם שעל ראשו נוזל מפניו
שיאמי: “א-איך? …. !!”
קיוג’י: (לוקח את האקדח) “לחשוב שנקבה אנושית גרמה לי ליפול..”
שיאמי: “א- אתה … !!”
קיוג’י: “הו לא, את ראית אותי במצב הזה, אני כל כך טיפש. ובכן, הרשי לי לתת לך מתנה- כניסה לגן עדן.”
שיאמי: “ל-לא…!!!!”
קיוג’י: “להתראות”
שיאמי: “אינ-!!!”
קיוג’י: “שיאמי” (יורה)
אחרי ששיאמי מתה, קיוג’י הסתכל על הרחוב וראה את רייקה מתקרבת לבית ספר. הוא ירה לעצמו בכתף ולפני שהוא נפל על הרצפה והתעלף מיד זרק את האקדח מהבניין.
אחרי דקה, רייקה הגיעה..
רייקה: “מה לעזאזל קרה פה…?!”
רייקה הלכה לחדר אבטחה של הבית ספר להסתכל במצלמות אבטחה מה קרה, אבל לא מצאה את אותו סרט של מה שקרה.
סאנאה: (הולכת מהבית ספר, עם הקלטת של אותו סרט ביד) “התעלומה של המוות של שיאמי לא ידועה ולא נפתרה לעולם.
שיאמי הוסאקה, הקורבן ה938 של אותו “קיוג’י”…”
10
פושע: (רץ אחרי נאנה עם אקדח ביד)
“אין לך דרך להמלט נאנה! ”
נאנה: “זה מה שאתה חושב! *שינוי קסום!*”
נאנה הפכה לנערה קסומה עם כוחות על.
פושע: “מה..?!”
נאנה: “אני הלוחמת עם כוחות האהבה והצדק- פרפקט רד!”
רייקה: “והיא לא לבד!”
רייקה, קיוג’י וקייטו נפלו מהשמיים
רייקה: “אני הלוחמת של התקווה והצדק- פרפקט ילוו!”
קיוג’י: “אני הלוחם של האומץ והצדק- פרפקט בלו!
קייטו: “אני הלוחם של השמחה והצדק- פרפקט גרין!”
נאנה: “וביחד אנחנו “פרפקט פור”!!
בשמו של הצדק בעולם- אתה תיענש!!”
במאי: “קאט!! עבודה טובה כולם!”
ובסוף, הכל הסתבר כתוכנית טלוויזיה לילדים שהם השתתפו בה.
קיוג’י ורייקה הלכו לפינת המנוחה, ששם יונה קראה ספר
קיוג’י: (עייף ונאנח) “למה אנחנו עושים את זה..”
רייקה: “כבר שחכת? נאנה ביקשה ממנו שנעזור לה בתוכנית החדשה שלה. אפילו שב”נעזור” לא חשבתי שנשתתף ונשחק…”
יונה: “עבודה טובה”
רייקה: (מחייכת) “תודה יונה “
קייטו: (נכנס לחדר) “עבודה טובה קיוג’י ורייקה. סיימנו לצלם היום. מחר הוא היום האחרון לצילומים, אז תתכוננו טוב לסצנות האחרונות שלנו”
רייקה: “טוב”
קיוג’י: (מפוחד) “טוב…”
קייטו ורייקה יצאו מהחדר והלכו לתחנת אוטובוס. יונה וקיוג’י נשארו בחדר, ונאנה נכנסה.
נאנה: “קיוג’י עבודה טובה”
קיוג’י: (עצוב) “תודה..”
נאנה: “מה קרה?”
קיוג’י: “הפרק מחר..את זוכרת מה קורה בו?”
נאנה: “אממ..פרפקט ילוו נתפסת על ידי דוקטור רשע שעושה לה שטיפת מוח ופרפקט בלו מציל אותה”
קיוג’י: “בדיוק, והוא מציל אותה בכך שהוא אומר לה כמה שהיא חשובה לו”
נאנה: “אז מה הבעיה?”
קיוג’י: “אני מפחד שהרגשות האמיתיים שלי יפתחו..”
נאנה: “אתה אוהב את רייקה נכון? “
קיוג’י: “כן..היא כל כך נחמדה ויפה ועזרה לי בכל כך הרבה דברים”
נאנה: “בגלל זה אתה לא צריך לפחד. בלו אוהב את ילוו, כמו שאתה אוהב את רייקה. תעזוב את הטקסט, תגיד את מה שיש לך בלב.”
קיוג’י: “תודה נאנה…”
קיוג’י יצא מהחדר. נאנה התחילה לצאת
יונה: “ממתי את נותנת עצות?…”
נאנה: “מאז שהפסקתי להקשיב לך”
יונה: “אבל את לא הקשבת. עשית טעות גדולה בכך שנתת לקיוג’י להתאהב רייקה כי שתינו יודעות מה יקרה בסוף”
נאנה התקרבה במהירות את יונה. היא זרקה את הספר שיונה החזיקה על הרצפה והסתכלה לה בעיניים
נאנה: “גם אני וגם כאוס רוצים שהוא יתעורר, ואנחנו לא ניתן לשום דבר, אפילו לא לקרצייה כמוך להרוס לנו את המטרה, הבנת?!”
נאנה יצאה מהחדר
יונה: “רייקה….אני לא אתן לך להיות שחקן במשחק הזה…!!”
נאנה, קייטו, רייקה וקיוג’י התחילו לעבוד על הסצנה הגדולה
דוקטור רשע: “מוחהחהחה!! אני- דוקטור רשע, האויב הכי גדול של האנושות, תפס את אחת הלוחמים מהפרפקט פור!! מוחהחהחה!! מה תעשו עכשיו, בלי פרפקט ילוו??”
נאנה: “אנחנו חייבים למצוא פתרון להחזיר את ילוו!”
קיוג’י: “יש לי רעיון, אבל זה יהיה מטורף..”
קייטו: “בלו?”
קיוג’י התקרב על רייקה. הוא היה ממש מפוחד ולא ידע מה להגיד
קיוג’י: “ילוו, פרפקט ילוו!! בבקשה תיזכרי!! אני חבר שלך פרפקט בלו!
תמיד הראת מה טוב ומה לא טוב, תמיד נתת לי אהבה שהייתי צריך, תמיד חייכת אליי אפילו שהיית עצובה ושבורה! ילוו, אני אוהב אותך! אני לא אתן לשום דבר למנוע משנינו להיות ביחד! אין שום דבר ביקום שיותר טוב ויפה ממך, אין ביקום לב כל כך גדול בשביל למלא לבבות שבורים של אנשים.
ריי..פרפקט ילוו!! תחזרי!! אני אוהב אותך!!”
רייקה הייתה בשוק ממה שקיוג’י אמר. היא כל הזמן אמרה לעצמה שזה בלו שמדבר, אבל מרוב האהבה שלה אל קיוג’י, היא הרגישה שאלו באמת הרגשות של קיוג’י.
אחרי כמה שניות ששחכה מכל מה שמסביבה וחשבה רק על קיוג’י, היא נזכרה שיש לה טקסט לומר, והמשיכה את הסצנה.
אחרי שהם סיימו לצלם, הם התחילו ללכת לתחנת האוטובוס כדי לחזור הביתה
רייקה: “קיוג’י..”
קיוג’י: “מה?”
רייקה: (מסמיקה) “הסצינה של המונולוג של בלו- אלה הרגשות האמיתיים שלך?”
קיוג’י: (מסמיק) “מ-מ-מ-מה לא ברור שלא, ככה זה לש-ש-שחק במקצועיות”
רייקה: “אהה…אוקיי..”
שניהם חזרו הביתה, מובכים אבל שמחים
11
יוני, 30.6, 20:01
שנת הלימודים הסתיימה, וכולם התרגשו לקראת הנשף שהיה באותו יום.
הנשף היה מאורגן על ידי נאנה, שאותו היא עשתה באותה אחוזה גדולה שהיא השתמשה בשביל היום הולדת של יונה.
היה די ג’יי, רחבת דיסקו, גינה גדולה ומקושטת וכמובן- מלך ומלכת הנשף.
הנשף התחיל. כולם הגיעו בבגדים יוקרתיים וחגיגיים.
נאנה: (מדברת במקרופון) ערב טוב כולם! אני בטוחה שאתן נהנים ושמחים מהשנה שנגמרה. אתם תמשיכו להנות בעוד מוזיקה וריקודים, אבל קודם, נכריז את מלך ומלכת הנשף!”
כולם התרגשו. כל בחורה רצתה להיות מלכת הנשף וכל בחור רצה להיות המלך. ההחלטה הייתה מאוד קשה. וכולם רצו שנאנה כבר תגיד את השם שלהם במיקרופון.
נאנה: “ובכן, מלכת הנשף היא…..”
כל הבנות התכוננו. כולן החליטו כבר על הנאום שלהן בתור מלכת הנשף
נאנה: “רייקה סקאמי!!”
רייקה הייתה בשוק, וכולם מחאו לך כפיים. היא התקדמה על השטיח האדום עד לבמה המרכזית, ששם נתנו לה את הכתר והסרט של המלכה.
נאנה: “ומלך הנשף הוא….”
כל הבנים ממש רצו לזכות, במיוחד שהם יודעים שמלך ומלכת הנשף ירקדו והזרקור יהיה רק עליהם. אבל, הם ידעו שקייטו, אהוב הבנות, ינצח.
קיוג’י ממש רצה להיות המלך כדי לרקוד עם רייקה ולהיות איתה מלך ומלכה. הוא התפלל שהוא יזכה כדי שהוא יזכה בליבה של רייקה”
נאנה: “קייטו אוקוטה!!”
קייטו הלך בשטיח האדום, בזמן שהוא רואה את קיוג’י עצוב. הוא מגיע לבמה ושם את הכתר והסרט”
קייטו: “אני רוצה להגיד משהו”
כולם הסתכלו עליו אף אחד לא הסיט את המבט.
קייטו: “בתור מלך, אני מודה לכולם שבחרו בי בתור המלך. אבל מלך אמיתי הוא מלך שידע להתייחס למלכה שלו בדיוק כמו שצריך, ויש משהו יותר טוב ממני בדבר הזה.”
הוא ירד מהבמה, התחיל להתהלך על השטיח האדום עד לקיוג’י
קייטו: “אתה המלך האמיתי של הנשף.”
קייטו העביר לקיוג’י את הכתר והסרט.
קיוג’י: “ת-ת-תודה קייטו!!”
נאנה: “אם כך, מלכי הנשף שלנו הם רייקה וקיוג’י! ועכשיו, הגיע הסלואו המלכותי.”
כולם התחילו לרקוד, והזרקור היה על רייקה וקיוג’י, מרוב אהבתם, הם לא הרגישו את שאר האנשים שמסביבם, הם הרגישו שרק שניהם נמצאים באותו אחוזה גדולה.
קיוג’י: “רייקה…בנוגע למה שאמרתי לפני הרבה זמן..עם המונולוג של בלו..”
רייקה: “מה איתו?”
קיוג’י: “טוב..בתור מלך, אני חייב להגיד את האמת ואת כל מה שיש לי בלב. אז….
רייקה! כל מה שאמרתי, אני התכוונתי אליו! אני אוהב אותך!!”
רייקה הייתה בשוק. קיוג’י פחד שהיא תתחיל לצחוק עליו או שלא תרגיש אותו דבר
רייקה: “גם אני..”
קיוג’י: “מ-מה?”
רייקה: “גם אני אוהבת אותך קיוג’י!! תמיד אהבתי, ותמיד אוהב,
אני אוהבת אותך קיוג’י!!”
פתאום לקיוג’י היה זעזוע מוח גדול. הוא ראה מלא פלאשבאקים שמעולם לא ראה, כאב לו נורא הראש והוא ניסה להבין מה ראה בפלאשבאקים
קיוג’י: “נזכרתי…”
רייקה: “קיוג’י?”
קיוג’י: “אני יודע איפה אבא שלי!!”
12
קיוג’י ורייקה נסעו לבית של אבא של קיוג’י. הוא גר בעיירה שבה כל העשירים גרים וכל בית הוא אחוזה שלמה.
בזמן שהם נסעו, רייקה וקיוג’י דיברו זה עם זה
רייקה: “אתה מתרגש?”
קיוג’י: “אני מפחד..”
רייקה: “מפחד?”
קיוג’י: “אם אבא שלי לא יאהב אותי? אם הוא לא ירצה אותי? אם הו-“
רייקה: “תפסיק, אבא שלך יאהב אותך כמו כל אב בעולם. הוא בטח מאוד מתגעגע אליך ורוצה לראות אותך. אל תדאג, אתה לא לבד, אני איתך”
קיוג’י: “תודה רייקה…”
הם הגיעו לאותו בית, שהוא היה ענק ומפואר, עם דרך מאבנים מזהב וורדים בצדדים.
קיוג’י דפק על הדלת, והדלת נפתחה. בדלת הייתה נערה עם שיער בלונדיני ארוך מלופף בסרט כחול, היו לה עיניים כחולות אפלות וסימן 03 על היד השמאלית- זו הייתה סאנאה שפתחה להם, רק שהם עוד לא הכירו אותה.
סאנאה: “כן?”
קיוג’י: “ש-שלום, באתי למצוא את אבי..”
רייקה הסתכלה על היד שלה, וראתה את הקעקוע של ה-03, ונזכרה שלקיוג’י יש קעקוע דומה של 09 על הכתף. תוך שניה היא הרגישה משהו חשוד.
סאנאה: “היכנסו”
קיוג’י ורייקה נכנסו. סאנאה הכניסה אותם לאחד החדרים. החדר היה מעבדה ענקית, מלאה בניסויים, מבחנות ודברים עתידניים.
באותו מקום היה שולחן וכסא, ועל הכסא, ישב אדם, שהוא היה..
קיוג’י: “אבא?…”
אביו הסתובב לפניו. היה לו שיער לבן מלופף בסרט אדום. הוא לבש טוקסידו יוקרתי.
סבסטיאן: “בן..כמה זמן לא ראיתי אותך..אני סבסבטיאן- אביך”
קיוג’י: “אבא..כמה זמן חיפשתי אותך..”
קיוג’י התחיל להתקרב, ורייקה וסאנאה עמדו בצד.
קיוג’י: “אבא…מה קרה לי?..יש לי סיוטים בלילה על זה שאני רוצח אנשים וכל העולם נחרב..היה לי חלום שרצחתי את חבריי והרגשתי שבאמת עשיתי זאת..מי אני? מה אני?”
סבסטיאן: “בן…אתה לא אנושי”
קיוג’י: (בשוק) “מ-מה?…!!”
סבסטיאן: “אתה אינקובטור”
רייקה: “אינקו…בטור?”
סבסטיאן: “אינקובטור, קיצור ל”אינקרדיבל בטאמוריוס קריאטור”.
אינקובטור הוא בן אדם מלאכותי שנשמתו עשויה מ-1000 נשמות של בני אדם. ה-1000 נשמות מתקבצות לנשמה אחת בשם “בטאמוריוס”. הבטאמוריוס נותן לאינקובטור כוחות מיוחדים, שהוא יכול להשתמש בהם כל זמן שהוא רוצה.”
רייקה: (בפחד ובשוק) “אין מצב..”
סבסטיאן: “ואתה קיוג’י, האינקובטור הכי מסוכן- התשיעי והאחרון- אלאסטור וההוכחה לכך היא ה09 האדום שעל הכתף שלך. ה09 שמסמל את מספר האינקובטור והצבע האדום מסמל את הבטאמוריוס שלך”
קיוג’י: “אלא…סטור?..”
סבסטיאן: “ועכשו , שחזרת בני, אתה תוכל לעזור לי סוף סוף להשמיד את העולם הזה”
קיוג’י: “אני לא רוצה”
סבסטיאן: “סליחה?”
קיוג’י: “אני לא רוצה. אני רוצה להמשיך לחיות עם רייקה והחברים שלנו בשקט”
סבסטיאן: “הבנתי..רמת הבטאמוריוס שלך נמוכה מדי ובגלל זה אתה נחמד מדי. אין פלא שאתה רואה חלומות שאתה הורג אנשים, הבטאמוריוס שלך מתחזק מפעם לפעם ואלאסטור יוצא ממך והורג אנשים. טוב, אנחנו נטפל בזה- סאנאה!”
סאנאה באה, לקחה את קיוג’י וקשרה אותו על השולחן.
סבסטיאן: (לוקח מזרק מלא בבטאמוריוס) “עכשו נחזיר את אלאסטור..”
קיוג’י: (מנסה לצאת) “ל-לא!! תפסיק!!!”
רייקה: (רצה אליהם) “תפסיק!!! קיוג’י הו-!!”
סאנאה: (תופסת אותה ביד חזק מאוד) “גברת רייקה, אני לא אתן לך להפריע באמצע”
רייקה: “תעזבי אותי!!! קיוג’י!!!”
קיוג’י: “רייקה!!!”
רייקה: “קיוג’י לא!!!”
קיוג’י: “תפסי–!! רייקה!!!”
רייקה: ” קיוג’י!!!”
קיוג’י: “רייקה! אנ-!!!”
רייקה: “לא!!”
קיוג’י: “או- ה-!!!”
רייקה: “קיוג’י לא!!!”
קיוג’י: “או-!!!”
(הבטאמוריוס הוזרק)
קיוג’י: “ת….ך..” (מת)
רייקה: “לא…..!! לא…….!!!!!!!!”
“קקקקייייייוווווגגגג”ייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!”