העולם הבא
מאת: קארין שוורץ
“אני שונאת אתכם”, אמרתי בעצבים “אני שונאת את כולכם”. יצאתי מביתם והתחלתי לבכות. ידעתי שהדבר שיכולתי לעשות הוא לעבור לעולם הבא. נכנסתי אל הבית של ליקוויטץ’, כול הבית היה מאובק, שכבות של שכבות של אבק, הלכתי לשעון, הדבר היחיד שעובד בבית. הזזתי את המחוג של השעות שעה אחת אחורה, והקיר שלידי נפתח, פתאום שמעתי צעדים, נבהלתי ומיד הלכתי אל הארון שליד הדלת, דחפתי את הארון כדי לחסום את הכניסה לבית. “אני שונאת אותך”, צעקתי “תתרחקו ממני, אני לא רוצה לראות אותך ולא אף אחד ממכם”.
“אל תעשי את זה! אכפת לנו ממך, אף אחד מאיתנו לא ייתן לך לעשות את זה!”.
“נראה אתכם” ,אמרתי בלגלוג.
התרחקתי מהארון שנשכב על הרצפה והלכתי אל הקיר הפתוח, בתוך הקיר הפתוח היה מסדרון עם מדרגות מטה, רצתי במורד המדרגות וראיתי את הנרי משתגר מולי. הוא עוצר אותי, מעדתי על אחת המדרגות משום שנבהלתי מכך שהוא השתגר לכאן. הוא עוצר אותי, מעדתי על אחת המדרגות, נפלתי עליו והתגלגלנו במורד המדרגות. הוא נפל על הגב לרצפה ואני עליו, רק עכשיו ראיתי שיש לו פנס בכול עין, פניו נפוחות ואדומות. נדהמתי, בגללי חבריו פגעו בו, ואם אני אעבור מימד, מצבו יהיה חמור פי כמה וכמה מעכשיו כי הם צריכים אותי, אבל כבר לא אכפת לי הצלחתי לברוח מהם, קמתי מעליו והוא מיד תפס את ידי הימנית “אני אוהב אותך”, הוא אמר “אני לא רוצה שתעברי לעולם הבא, אף אחד לא יודע מה יש שם”
“ממתי אני חשובה לך כול כך שאתה חושב עליי? וכשהייתי בכלא, מה עשית בשבילי? כלום אז למה שאני אחשוב עלייך?”
הוא השפיל את מבטו “את חשובה לי יותר מדי בשביל שאתן לך לעבור לעולם הבא, אני פוחד לאבד אותך”
צחקתי, ניסיתי לשחרר את ידי התפוסה אך לא הצלחתי, הוא קם וחיבק אותי, גבי אל בטנו. לא הצלחתי לשחרר את עצמי אז שידרתי לו בתת מודע, אתה לא רוצה לגעת בי, אתה שונא אותי, אתה לא רוצה למנוע ממני לעבור לעולם הבא. הוא מיד שיחרר אותי מאחיזתו והתרחק ממני. הצלחתי לראות מה יש בהמשך למדרגות, אני נמצאת בתחילת המסדרון, מתחילתו עד סופו יש כול מיני תמונות, ובסוף המסדרון יש דלת. התחלתי לרוץ אל סוף המסדרון. פתחתי את הדלת, גם החדר הזה מלא אבק, על כול המדברים יש מפה לבנה, ליד הדלת יש ארון, השלכתי את המפה הלבנה שהיתה על הארון ודחפתי את הארון על הדלת כדי לחסום את הכניסה. אבל עדיין לא הייתי בטוחה שזה מספיק, ידעתי שאין לי מספיק זמן, הוצאתי מכיסי השמאלי את המפתח לשער. הלכתי אל השער, השלכתי את המפה הלבנה על הרצפה, פתאום שמעתי צעקה “לא!” לופ קפץ עליי, הוא דחף אותי לקיר ולחץ על ידי השמאלית כדי לשחרר את המפתח.
“שחררי את המפתח” הוא צעק.
“לעולם לא”
“אני לא אשחרר אותך”
“ו…? במילה אני יכולה לשלוט בך”
הוא לא ידע מה לעשות, כי הוא ידע שבסופו של דבר אני אנצח. בסופו של דבר הוא שיחרר את ידיי והתרחק ממני. יצרתי סביבו מעגל אש כדי שלא יפריע לי יותר. הכנסתי את המפתח לתוך חורו, השער נפתח עברתי דרכו לעולם הבא.
פתחתי את עיני, מעלי יש מנורה, “היא קמה” קול של בן נשמע. ומיד נשמע אנחה, “מה הבעיה שלך?” הבן אומר.
“הבעיה שלי שהבאת לכן מישהי שאנחנו לא מכירים, אתה לא יודע אליה שום דבר” נשמע קול של בת
“גם את לא”
נשמע שקט לכמה רגעים. נשמע שדלת נפתחה.
“מה שלומה?” קול שני של בן אומר.
“הכול בסדר ליאו, מה קרה שבאת לכאן?” אמר הקול הראשון.
“אסור לי לבוא לכאן?”
“מותר לך, אבל מה הסיבה האמתית שהגעת לכאן?”
אחד משלושת האנשים שבחדר מתקרב אל המיטה שלי, אחד הבנים בא לשבת לידי במיטתי, הוא ליטף את ראשי ואז נשק לו. הסתכלתי לעברו של האיש, עיניו נפגשו, “בוקר טוב נסיכה”, הוא אמר ונשק למצחי. לא יכולתי לדבר, לא הכרתי אותו והוא כבר מנשק אותי, אני מנסה לעצום את עייני אבל לא מצליחה, צבע עיניו בגוון של אדום ואפור משולבים. שיערו פרוע בצבע שחור, הוא לובש חולצה מכופתרת ארוכה בצבע שחור ואפור. נשמע שיעול ברקע והבטתי בבחור אחר בחדר, גם שערו פרוע, צבע שערו בלונדיני בהיר, יש לו רק עין אחת, וצבעה צהוב על עינו השניה יש רטיה שחורה.
“מה שלומך?” הוא שואל.
הוא לקח את הכיסא שנמצא לידו וקירב אותו ליד מיטתי. ליאו המשיך ללטף אותי, אני לא יודעת במי להביט, מצד שמאל ליאו ומצד ימין הבחור שהציל אותי, כך טען.
“ליאו, אתה צריך לטפל בסידורים שלך, נכון?”
הוא נאנח, “טוב, אני אחזור אלייך נסיכתי”, ונשק ללחי השמאלית. הוא קם ממקומו והלך אל הדלת, הוא הסתכל עלי פעם אחרונה ואמר “אני אוהב אותך” בלי קול, שפתיו שלחו לי נשיקה. נראה שהבחור שישב על הכיסא התעצבן, הוא הזעיף פנים לכיוונו של ליאו, והוא יצא מהחדר.
“מי זה?”
“בבקשה אל תתייחסי אליו נסיכתי, הוא יצור מעצבן, לצערך הרע תכירי כאן עוד מספר אנשים כאלה”. אמר וישר הסתכל עליי, פתאום הוא נבהל, קם מכיסאו. כרא ברך לעברי, תפס את ידי הימנית והשפיל את מבטו “אני מצטער הנסיכה, אני מבקש את היתנצלותיך הנסיכה”. נבהלתי, ממתי אני נסיכה? מה קרה בזמן שעברתי מהשער על עכשיו? ומה קורה סביבי. האם אני באמת בעולם החלומי?
“כול מי שבא מהמימד השלישי הוא בעל תואר כבוד, ככול שצבע העור בהיר יותר כך כבודך גבוהה יותר. נמצאת כאן הרופאה ליפ, ישנת במשך יום יומיים, אני חושב שאת באזיות עקב זה שעברת בין השערים. ואת אכן בעולם החלומי הנסיכה, האם הכול בסדר?”
רק עכשיו נפל לי האסימון, אני באמת בעולם החלומי, אני באמת נמצאת בעולם הזה, הייתי כאן בעבר, זה לא פעם ראשונה שאני פוגשת את ליד. אני לא יודעת איך להגיב, מזה שלא פגשתי אותו קרוב ל-10 שנים ושהוא לא מזהה אותי או מזה שהוא קורא מחשבות?
הוא מיד מביט בי בעיני, עיניו עצובות, הוא שיחרר את ידי וברח מהחדר. ניסיתי לקום מהמיטה אבל לא יכולתי, כול גופי קשה, ליפ ניגשה וחיבקה אותי, מה קורה כאן? האם אני באשליה?
אחרי שנחתי, ליפ בדקה אותי ואמרה לי שמצבי בסדר גמור ואני יכולה ללכת. דבר ראשון שעשיתי מהרגע שהיא שחררה אותי הוא לחפש את ליד. איפה אתה? אמרתי בלבי. הוא לא עונה, שאלתי שוב ושוב עד שיענה, אבל הוא לא ענה, התחלתי להסתובב במבנה שאני נמצאת בו, המבנה הזה מרשים, הוא כול כך מפואר. לא ראיתי שיש חלונות במסדרונות שהסתובבתי בהם. בסופו של דבר ויתרתי על חיפושו של ליד. ישבתי על הרצפה כשאני נשענת על קיר המסדרון. פתאום שמעתי צעדים, ראיתי את ליאו עובר לידי “מה קרה שאת יושבת כאן נסיכה?”, הוא אמר, התקרב אליי וישב לידי על הרצפה.
“אני מחפשת את ליד ואני לא מוצאת אותו”
“את מבולבלת, ליד לא נמצא כאן, יש משהו שאני יכול לעשות עבורך?”
“שום דבר, אני צריכה אותו”
קמתי מהרצפה והתרחקתי מליאו. פתאום לא יכולתי לזוז, אני תקועה במקומי, יכולתי לעצום את העיניים ולפתוח אותם. ראיתי את ליאו שעומד מולי והוא כועס, גם לו יש כוח? אמרתי לעצמי.
“את לא תברחי ממני”, הוא אמר ושלח את ידיו אל פניי. אני מאוד מקווה שליד יגיע, או שמישהו אחר יגיע לכאן, עצמי את עיניי כדי לא לראות את מה שהוא הולך לעשות לי, שתי ידיו נוגעות בלחיי, פתחתי את עיני ומיד נישק אותי בפי. אני רואה מישהו מאחורי ליאו שמנסה לחנוק אותו אבל לא מצליח, לפתע הגוף לא נראה וליאו מתקפל על הרצפה. אני מגלה שהגוף שראיתי הופך לנראה והוא זה שהפיל את ליאו, טיפת שמחה עלה עליי אבל לא יכולתי לחייך. זיהיתי שליד יושב על ליאו ותופס את ידו הימנית “שחרר אותה!” הוא צעק.
“לא”, הוא צחק “היא שלי, אני לא אתן לה לברוח.”
“לא אכפת לי, שחרר אותה”
הוא הזיז את ראשו ימינה ושמאלה וצחק. ליד הכניס לו אגרוף בפנים והתחיל לרדת לו דם מפיו, ליד תפס את ידו הימנית של ליאו ושם אותה על הרצפה. הרגשתי את גופי קל יותר, הצלחתי להזיז את ידי ואת רגלי, כשהסתכלתי על שניהם הבנתי שאני לא יכולה להיות לידם, ברחתי מהם, לא יודעת לאן. ראיתי דלת פתוחה ולשם נכנסתי, הבנתי שהגעתי לחצר הפנימית, אין שום גג, ויש הרבה צמחים. הלכתי אל אחד העצים, שכבתי תחתיו וישנתי.
כשקמתי הגשתי שאני לא ישנה על האדמה, פתחתי את עיני וראיתי שאני ישנה על ליד ומיד ניסיתי לקום אבל הוא חיבק אותי ומשך אותי אל גופו, שמתי את ראשי עליו.
“בוקר טוב” הוא אומר.
“בו… בוקר טוב” אני אומרת “מה קרה כאן? ולמה אתה כאן?”
“עקבתי אחרייך אחרי מה שליאו עשה לך, אני אבדתי אותך, עד שראיתי שהדלת של החצר הפנימית פתוחה, ראיתי אותך ישנה מתחת לעץ, ובאתי אלייך. חיפשת אותי אתמול?”
“אני לא זוכרת… ”
“תנסי להיזכר, עכשיו בואי, אני רוצה שתכירי את הטירה שלי” הוא תפס את ידי הימנית והקים אותי. עקבתי אחרי ליד לאן שהוא לקח אותי. הוא פתח את הדלת ואמר “זה החדר שלך, ליד מיטתך יש פעמון אם תרצי משהו.”
“לא חכה, לפני שאתה הולך, אתה עדיין לא ענית לי, לא הסברת לי מספר דברים”
“איזה דברים את רוצה שאני הסביר לך נסיכה?”
“ממתי יש לך כוחות? ואיך זה שלא זיהת אותי?”
“על איזה כוחות את מדברת? יש לי קראית מחשבות, לפני כשנה שמתי לב שאני יכול לקרוא מחשבות, לך יש כוחות כולשהם?”, הוא אמר “אני לא יודע איך לא זיהתי אותך”
“בעולם החלומי יש לי כוחות, אני יכולה לשלוט באנשים ובאש”
“ובעולם הזה?”
“עוד לא בדקתי”
“אז תבדקי”, הוא מחייך אליי, ויוצא מהחדר.
אני לא יודעת מה לעשות, אני משועממת מדי, הסתכלתי על הנוף מחדרי, ראיתי את הבגדים בארוני, החלפתי בגדים למכנס וחולצה שחורים, אספתי את שיערי לצמה. אני יוצאת מהחדר ומגלה שליאו יושב על הרצפה ליד החדר שלי.
“ליאו, מה אתה עושה כאן?”
“באתי להתינצל”, הוא אמר והסכל על יד ימין שלו “אני מצטער על מה שעשיתי לך אתמול”
“תלך מכאן, אני לא רוצה לראות אותך”
אני רואה שהוא שם את יד ימין שלו על הרצפה והבנתי שזה הזמן שלי לברוך ממנו. אני אומרת בלבי ליד, בוא למסדרון שליד החדר שלי. באמצע הריצה שלי לא יכולתי לזוז, אני שוב במצב הזה, לא מספיק מה שהיה אתמול זה קורה לי שוב פעם.
“תקשיבי לי, אני לא רוצה לחזור לזה”
ניסיתי להזיז כול חלק בגוף שלי והצלחתי להזיז את הפה שלי ולעצום עיניים.
“לא אכפת לי, אני לא רוצה להקשיב לך. אני רוצה שתתרחק ממני”
“אם לא תקשיבי לי את תאשרי כאן במשך כול היום, ואין לי בעיה לעשות את זה.”
ליד, בבקשה תרוץ לפה, אני צריכה אותך, אמרתי בלבי, אני לא רוצה להישאר כאן במשך כול היום הזה כאן. עצמי את עיני ולא רציתי להסתכל עליו. שמעתי צעדים והבנתי שליד הגיע לכאן, תודה לך, אמרתי בלבי.
“תפסיק לעשות את זה! כול בחורה שאתה רואה את מקפיא אותה!”, ליד צעק.
“רק רציתי שהיא תקשיב לי”, אמר ליאו.
“אבל אל ככה עושים את זה” הרגשתי את גופי קל, הצלחתי לזוז. הסתובבתי וראיתי את ליאו על הרצפה, פניו כחולות, וליד נראה מבולבל.
“מה קרה כאן? אני לא הסתכלתי ואתה כמעט הרגת אותו”, אמרתי.
“קראתי לליפ, היא בדרך לכאן”, הוא אמר והסתכל על פניו של ליאו.
“אתם קרובי משפחה?” שאלתי
“לא, הוא חבר ילדות שלי, הכרתי אותו לפנייך, בתקופה שהכרתי אותך היינו בריב, וזה עדיין לא עבר איך שאת רואה” הוא אמר.
“על מה רבתם?”
“על הדברים הכי לא הגיוניים שיש, בכול הריבים שהיו בנינו אני כול הזמן צדקתי, הדבר האחרון שרבנו עליו הוא הטירה של הנסיך לואיס, בין כול האנשים שרבו על הטירה הזאת אני ניצחתי וקיבלתי אותה, נתתי לליאו לגור כאן איתי, אבל לא נראה לי שזה טוב לו”. הוא אמר. פניו של ליאו כמעט סגולות, “הוא ימות בקרוב” ליד אמר.
התקרבתי אל שניהם וישבתי לידם. ליפ הגיע במהירות עם תיק התרופות שלה, היא נדהמה
“מה קרה הפעם?”, היא שואלת.
“חנקתי אותו” ליד אומר.
“אני לא יכולה לטפל בו כאן, צריך להביא אותו למרפאה הכי מהר שיש, לא חשבתי שמצבו כול כך גרועה”
ליד העלה על גבו את ליאו והם רצו אל המרפאה, הוא סימן לי עם היד לבוא אבל לא רציתי. חזרתי לחדר שלי לנוח.
אחרי שבוע של שעמום הבנתי שלא היה כדאי לי להגיע לכאן, אין כן שום דבר מעניין. אבל לא עדיף שחמישה בנים יחטפו אותך ויחזיקו אותך במשך 7 שנים. אני מתגעגעת אליהם משום מה. עוד לא ניסיתי אם יש לי כוחות או אין לי. ואני ממש רוצה לנסות את זה. יצאתי מהחדר והלכתי אל החצר הפנימית, ניסיתי לשלוט בצמחים, באוויר, במים, באדמה ולא הצליח לי.
“אז מה את עושה?”, שאל ליד וניגש אליי.
“מנסה לראות איזה כוח יש לי” אני עונה.
“לעזור לך בזה?”
“תעלה לי רעיונות לכוחות”
“ואוו, יש הרבה סוגים של כוחות, תבואי איתי ואני אביא לך רשימה של כוחות שקיימים, אולי יש לך כוח שלא קיים”
הוא סימן לי לבוא אחריו, הלכנו אל חדר העבודה שלו. מתוך המגירה האמצעית הוא מוציא לי רשימה ארוכה של כוחות הקיימים בעולם הבא. עברתי על הדף הראשון של הכוחות והבנתי שאני צריכה להשקיע יותר מדי בשביל לגלות אם יש לי כוח, יכול להיות גם שאין לי כוח ואני סתם מנסה לחפש.
“אחרי שבוע של ניסויים ובדיקות גיליתי שאין לי אף הכוח המופיע ברשימה” אמרתי בעצב.
“לא נורא, יכול להיות שיש לך כוח שאין לאף אחד אחר” ליד אומר לי כדי לנסות לעודד אותי, אבל הוא יודע טוב מאוד שאין לי כוח.
הוא חיבק אותי, הדלת של החדר שלי נפתחה, ליאו נכנס לחדרי, הוא לא מצליח לעמוד זקוף, הדבר שמחזיק אותו זה הגפיים שליפ נתנה לו אותם כדי שיוכל ללכת.
“ליד אני צריך לומר לך משהו, בוא רגע” ליאו אומר.
ליד קם מכיסאו והלך עם ליאו מחוץ לחדרי. אחרי מספר רגעים אני שומעת את ליד צועק על ליאו, מה כבר קורה שם? יצאת מהחדר וראיתי את ליאו על הרצפה, ליד עצבני.
“מה קרה כאן?” אני שואלת.
“הוא מכר את כול הרכוש שלי תמורת זה שהוא חי, בזכותו עכשיו אין לי כלום” ליד אמר.
“אני מצטער ליד, אבל לא היתה לי שום אפשרות אחרת”
“אתה יודע שהיתה לך! תפסיק לשקר לי, תפסיקו לעשות את זה! אני מזהה שקרים, אני יודע מתי אתם משקרים לי, אני יודע עליכם כול דבר!”, ליד התחיל לבכות, התקרבתי אליו והוא ישר דחף אותי כדי שאני התרחק ממנו. הלכתי לליאו כדי לעזור לו לקום, הוא קם וברגע שליאו קם ליד התקרב אליו, אני עמדי בין שניהם. שמתי את יד שמאל שלי על פניו של ליד, ופתאום הוא נפל, היד שלי התחילה לשרוף לי, הסתכלי עליה וראיתי אותה בצבע שחור. נגעתי בפניו של ליד והם קרים. הרגתי אותו. מצאתי את הכוח שלי, והוא להרוג אנשים.
הסתכלי לעברו של ליאו וראיתי אותו פוחד, הוא הבין טוב מאוד מה קרה כאן עכשיו, הוא הבין את הכוח שיש לי, הוא הבין שאני יכולה לרצוח אנשים. אני יודעת טוב מה לעשות, התחלתי לצחוק, לעברו של ליאו, הוא הזיז את פניו ימינה ושמאלה ולא הבין מה קרה. אני יודעת מה ליד היה רוצה שאני אעשה עכשיו. וזה לרצוח אותו, על מה שהוא עשה. התקרבתי אליו לאט לאט, שמתי את יד שמאל על פניו והוא מת. הרגתי את ליד וליאו, אחרי מספר רגעים אני מבינה מה עשיתי, אני רצחתי שתיים מהאנשים החשובים לי, אני מרגישה כול כך עצובה, הסתכלי שוב פעם על כול המקום שאני נמצאת בו והבנתי שאסור לי להיות במקום הזה, ואוסר לי לחזור לעולם החלומי, הבנתי שאני עכשיו לבד, יצאתי מהטירה, והלכתי בלי שום דבר, רק אני עם עצמי.